|
כמותו אני נשרף,
בלהט הקרבה.
ולעתים נדמה שאני משחק
דווקא את השמש
|
אל תבכי יקירה.
לרגע אפילו אני חושב
כל האדם כוזב.
("אלוהים, איזו מחשבה מדכאת").
|
אני מכה בסלע.
את מתחבאת מתחת לשמיכה.
אני מכה בסלע.
את בוכה
|
אני ואת לא מדברים
אהבה. או ששוב אני
מדבר יותר מדי
|
א. מאובטח על ידי רתמת הבטיחות
של חיוכך
|
את עומדת מולי.
בינינו, שאריות הגשר.
חומר הנפץ שלי
ביצע את עבודתו.
|
יושבים ומנגנים
וזה מרגיש לי כה קרוב.
אתה כותב מדהים,
אבל דברי פרידה לרוב
ממני
|
אני שוב מסוגל לנשום,
ידך, מגע ידך,
חיוכך (שבזמנו
לא ראיתי).
|
כשהגשם דפק על הגג
נבטו זרעי אהבתנו
בשדות חדרך החמימים
ובחיוכיי התמימים
|
שנים שאני מספר
אותם הסיפורים.
בונה תמונות
מבולגנות
|
ואז אני שוב נזכר שאני מכיר.
|
כיצד המילון שלו,
מדבר בשפה שלי,
ומזכיר לי
שהמילונים שלנו שונים.
|
גלים עיתים נראים
כמו דבר נדוש.
|
פעם כמעט
והיינו קרובים
והיום את אינך
|
אל תפסיקי לכתוב
בשפתך,
היא שפתי,
|
הגרון העייף מצעקות
אילמות, כבר מוכן
למי נחמה
|
רוח נעימה
שיחה שזורמת בלי מאמץ
כמו נשימה
|
ועדיין,
רק המילים
הנכונות,
יכולות להיאמר,
|
מסודרות באלבום,
או בבלגאן בשקית.
באיכות די טובה
או נוראית.
|
א. שנינו חבוקים,
בעיר אליה תטיילי
עם חברה קרובה
(כו, גם שלי),
|
את לידי והים למולי,
ומחשבותייך - מוצאות פתאום מילים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יש אנשים, לא
מבינים מה
אומרים להם
אין.
אין. נגמר. היה
אך עכשיו אין.
אם היית בא יום
שני היה אבל אז
לקחו ועכשיו
אין.
אתה יכול לקחת
משהו אחר אם אתה
רוצה אבל זה
מסויים אין.
מה רוצים שאני
אעשה?
תשאלו את רותי
מהום סנטר |
|
