|
היא התחילה להזיע מיד עם התנועה הראשונה. החיכוך הפיזי, החום
העולה בגופה, גרמו לגופה לנטוף טיפות מלוחות.
|
באותו הרגע
נחייה
באותה נשיקה
ניצור
|
אילו ידעתי אם יש חיים אחרי -
|
קופץ מחלום שלי לתוך
החלון שלה
|
מתי נכנסת ומי הרשה?
מי אמר מותר?
לא ראית שיש שלטים
בכניסה
|
החיוך עובר לפסים אישיים
השדיים יוצאים
הזין נעמד
|
במגע האצבעות חשתי אותה
קרוב לליבי, לידי
נושמת
|
אחרי 32 שנות גדילה,
אחרי שני אחים במחילה,
אחרי הרבה נשים, נערות וכמה גברים
|
השמש כבר ירדה לגובה העצים
הצל נמתח על השבילים
אנחנו כל חצי שנה נפגשים
|
מחבק אותי בחושך
מלטף אותי כל הלילה
|
אל מול הים של אלוהים
הם שטים והיא לידו
|
נוגעת לא נוגעת והיתה
כ-לא היתה
|
ידים לא שלה
מטיילות על הגופ
רגלים מחבקות
נוגעת היא בחזה מלטפת
|
הגיע יום אחד אחרי
יום אחד מאוחר מדי
|
עכשיו אחרי 31 שנות,
אני מחבר את חיי חזרה
|
שאלתי את עצמי
מי עומד מולי
עצמי השיב
שזה אני
|
לחלוק שלו יש צבע שני,
לאיבר שלה יש צבע שני גם,
|
ואני שיושב איתי לאכול
לא יודע כי אני
עומד להרוג אותי לדעת
|
והיא שוכבת בין הקוצים,
ורדים לה בשדיים אוחזים.
|
שני אנשים נפגשים,
חיים חדשים נוצרים,
|
אותיות אותיות ואין כלום
ביניהן
|
לו רק יכולתי באותם הימים
לזוז מעט ימינה או אולי
שמאלה
|
ילד של אושר, מביט לתוך עיניי,
ילד של חיים, צועד הוא על רגליי,
|
אלוהים
כמה גלים חזקים
אלוהים
|
ליטוף חיבוק
לגופ השוכב פרוס
|
לחבק לתוך כפית מושלמת
לרגש ולפנק גופ כמהה
להיות איתו כמו
שהוא איתי
|
זה אני תלוי על חוטים קטנים של אנשים אחרים
|
היום ילך ויתקצר
עד שלא נהיה יותר
|
מודע לעצמי
למקומות אותם עברתי
מודע לכוחי
לימים בהם נשברתי
|
מוצא לא מוצא,
מוציא את הדעת משלוותה,
לרגע, לשעה.
|
מחבקת אותו
עוטפת
מנשקת אותו
מלטפת
|
עמודים של שנאה בעיתונים
אדום על שחור כותבים
|
נפגש כולם
כמו כל חצי שנה
לאותה מסיבת
אזכרה
|
בתוך הטרנס נכנס לחדרים האפלים שלי
וחוקר את שקורה לי בתוכם
|
הנביא רואה
אותי
ואותי
איתי
לידי
|
אני שומע אותך נושמת
כאילו
היינו חלק מאותה הנשימה
|
הלכתי, נפלתי, ניסיתי
לא הצלחתי
רוצה לחזור, לינוק שד
שנותן כסף.
|
במעמד הר סיני קיבלנו באהבה,
תורה של חיים, תורה של מתים.
במעמד הר סיני קיבלנו בהבנה,
אנחנו החיים, אנחנו המתים.
|
עצוב למות, בכל מקום שהוא
בין אם שלך או של אחר.
|
בוכה וכל העולם רואה
בוכה וכל העולם קורא
|
נשאר ער
לידי
אוסף אותי לתוכי
|
והיה ולא נתראה הלילה
אני אכנס לתוכי מזיע
בקול גדול אקרא אותי אליי
|
היא נאחזת במוט המקשר את הלב שלה לחבר שלה.
היא עוזבת את המוט ומושיטה ידה לאדם החדש שעומד מולה.
|
רגעי העבר עולים בתוכי,
עצבים עצבים מבצבצים כעסים בגופי
|
צורח בקולי קולות כדי שאף אחד
לא ישמע.
|
ראשינו אחוזים בידינו, גופינו עירום
אין שערות
גולחנו
|
צעקות טירוף, מדרגות
יורדות, אנשים עולים
|
הוא לועס לך את הגוף לאט לאט
כל עצם מרסק בפיו
כל גיד קורע על השיניים
|
נוגע מלטף, אומר מילים של מנגינה
|
עכשיו הוא כאן,
האדם נעצר.
|
מול שעון חייו הוא עומד
למולו השניות רצות
|
למות עם חיוך
למות מרוח על קיר
|
ימים של אור
ימים של חושך
תהילת עולם תמיד איתם
|
את יושבת מולי ומוציאה
אני כותב מולי את הצריחה
|
מה תורי?
ללקק!?! לך??
אני???
|
יושב ומביט בחלון - גשם;
קם ומביט בראי - אני.
|
ואין איש יקח ואין יתן
את מה שלא ביקש
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא אונס
כשעצוב.
שלמה נור,
בתרבות יום א'. |
|
