|
היא התחילה להזיע מיד עם התנועה הראשונה. החיכוך הפיזי, החום
העולה בגופה, גרמו לגופה לנטוף טיפות מלוחות.
|
באותו הרגע
נחייה
באותה נשיקה
ניצור
|
אילו ידעתי אם יש חיים אחרי -
|
קופץ מחלום שלי לתוך
החלון שלה
|
מתי נכנסת ומי הרשה?
מי אמר מותר?
לא ראית שיש שלטים
בכניסה
|
החיוך עובר לפסים אישיים
השדיים יוצאים
הזין נעמד
|
במגע האצבעות חשתי אותה
קרוב לליבי, לידי
נושמת
|
אחרי 32 שנות גדילה,
אחרי שני אחים במחילה,
אחרי הרבה נשים, נערות וכמה גברים
|
השמש כבר ירדה לגובה העצים
הצל נמתח על השבילים
אנחנו כל חצי שנה נפגשים
|
מחבק אותי בחושך
מלטף אותי כל הלילה
|
אל מול הים של אלוהים
הם שטים והיא לידו
|
נוגעת לא נוגעת והיתה
כ-לא היתה
|
ידים לא שלה
מטיילות על הגופ
רגלים מחבקות
נוגעת היא בחזה מלטפת
|
הגיע יום אחד אחרי
יום אחד מאוחר מדי
|
עכשיו אחרי 31 שנות,
אני מחבר את חיי חזרה
|
שאלתי את עצמי
מי עומד מולי
עצמי השיב
שזה אני
|
לחלוק שלו יש צבע שני,
לאיבר שלה יש צבע שני גם,
|
ואני שיושב איתי לאכול
לא יודע כי אני
עומד להרוג אותי לדעת
|
והיא שוכבת בין הקוצים,
ורדים לה בשדיים אוחזים.
|
שני אנשים נפגשים,
חיים חדשים נוצרים,
|
אותיות אותיות ואין כלום
ביניהן
|
לו רק יכולתי באותם הימים
לזוז מעט ימינה או אולי
שמאלה
|
ילד של אושר, מביט לתוך עיניי,
ילד של חיים, צועד הוא על רגליי,
|
אלוהים
כמה גלים חזקים
אלוהים
|
ליטוף חיבוק
לגופ השוכב פרוס
|
לחבק לתוך כפית מושלמת
לרגש ולפנק גופ כמהה
להיות איתו כמו
שהוא איתי
|
זה אני תלוי על חוטים קטנים של אנשים אחרים
|
היום ילך ויתקצר
עד שלא נהיה יותר
|
מודע לעצמי
למקומות אותם עברתי
מודע לכוחי
לימים בהם נשברתי
|
מוצא לא מוצא,
מוציא את הדעת משלוותה,
לרגע, לשעה.
|
מחבקת אותו
עוטפת
מנשקת אותו
מלטפת
|
עמודים של שנאה בעיתונים
אדום על שחור כותבים
|
נפגש כולם
כמו כל חצי שנה
לאותה מסיבת
אזכרה
|
בתוך הטרנס נכנס לחדרים האפלים שלי
וחוקר את שקורה לי בתוכם
|
הנביא רואה
אותי
ואותי
איתי
לידי
|
אני שומע אותך נושמת
כאילו
היינו חלק מאותה הנשימה
|
הלכתי, נפלתי, ניסיתי
לא הצלחתי
רוצה לחזור, לינוק שד
שנותן כסף.
|
במעמד הר סיני קיבלנו באהבה,
תורה של חיים, תורה של מתים.
במעמד הר סיני קיבלנו בהבנה,
אנחנו החיים, אנחנו המתים.
|
עצוב למות, בכל מקום שהוא
בין אם שלך או של אחר.
|
בוכה וכל העולם רואה
בוכה וכל העולם קורא
|
נשאר ער
לידי
אוסף אותי לתוכי
|
והיה ולא נתראה הלילה
אני אכנס לתוכי מזיע
בקול גדול אקרא אותי אליי
|
היא נאחזת במוט המקשר את הלב שלה לחבר שלה.
היא עוזבת את המוט ומושיטה ידה לאדם החדש שעומד מולה.
|
רגעי העבר עולים בתוכי,
עצבים עצבים מבצבצים כעסים בגופי
|
צורח בקולי קולות כדי שאף אחד
לא ישמע.
|
ראשינו אחוזים בידינו, גופינו עירום
אין שערות
גולחנו
|
צעקות טירוף, מדרגות
יורדות, אנשים עולים
|
הוא לועס לך את הגוף לאט לאט
כל עצם מרסק בפיו
כל גיד קורע על השיניים
|
נוגע מלטף, אומר מילים של מנגינה
|
עכשיו הוא כאן,
האדם נעצר.
|
מול שעון חייו הוא עומד
למולו השניות רצות
|
למות עם חיוך
למות מרוח על קיר
|
ימים של אור
ימים של חושך
תהילת עולם תמיד איתם
|
את יושבת מולי ומוציאה
אני כותב מולי את הצריחה
|
מה תורי?
ללקק!?! לך??
אני???
|
יושב ומביט בחלון - גשם;
קם ומביט בראי - אני.
|
ואין איש יקח ואין יתן
את מה שלא ביקש
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא כוסית
כמו שאני נשמעת
אני כוסית כמו
שאני נקראת
תחיה טבת מתחכמת
בעזרת הסלוגן
וחושבת שזה יתן
לה נקודת זכות
אצל מישהו
ממקבלי ההחלטות,
מקסימום יתן לה
עוד סלוגן. |
|
