|
יש לי אבא של מלבן ריק בכל מיני טפסים
ואבא של שניות, בהכרויות עם אנשים.
יש לי אבא שהעיניים נזכרות בו פעם בתקופה,
כשלפתע הוא נזכר שיש לו בן, מחוץ למשפחה.
|
אותה הרגשה של מבט ראשון בעינייך
נשימה שעדיין נפסקת לאותו המגע
ואותו הלב שנמס למגע אצבעותייך
נפשי משתכרת קלות מאותה הלגימה
|
כמו תמיד זוהי רק ההתחלה שמדברת
מוסיפה למזוג אל תוך הכוס, קפה עם קצת סוכר.
ולא כל פעם אני מצליח להשאר עומד מנגד,
אך האצבעות ממשיכות לגשש גם בחושך בסופו של דבר.
|
יש בך מגע שלוכד ברגעים נכונים של נסיעה חסרה,
שמבקש להרגיע את הים שביננו,
וללחוש "תחזור אלי, מהשקט שלך"
|
מבטים מצטלבים, והליכה שנפסקת
ועולם שלם שנעצר לרגע אחד של שקט.
דמעות של שמיים וחיבוק של אויר
וחלל חסר שרק את הריח מותיר
|
את סוגרת את החלון, ונכנסת במהירות אל המיטה
"שהזיכרון יעלם עם המציאות" את ממלמלת אל תוך השתיקה
|
כי אין בשום מקום אחר
ברווח שבין שתי שניות בזמן
עוד רגע שלוחש בין מבטים
לא כל יום אנחנו כאן
|
לאיפה נעלמנו מכאן, הוא ואני מביטים ושואלים,
כבר לא חולמים כמו פעם, כבר לא נסחפים פשוטים.
מזמן הפסקנו לחכות לסוף השיר, והעברנו שוב להתחלה,
הצללים חדלו מלנסות ולהקשיב, ונשארה כמו תמיד רק המנגינה.
|
ואני כעומד מהצד,
פוזל בלא רואים, לדמויות מסביב,
ובשתיקה שנמשכת,
מחזיר מבטי אל שביל האבנים.
|
בדום ימיה, עוד התהלכתי לצידו,
מהסס לשבור עולם שהיה בי נוף כה מוכר,
עורם ענפים למדורה ראשונה,
לא מטה מבט, עד שהכל יעלם לאפר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לא מזמן הביאו
לנו תרופה חדשה.
אני התנדבתי
לנסות, התרופה
לא עשתה כלום אז
לא קנינו. אה,
כן, חוץ מהזנב
הזה שגדל לי.
הפארמיציסט
מתבלבל בין
הבקבוק של
התרופה לזה של
המים מהקישון. |
|
