[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הגעגועים הבייתה צבעו את הדשא שלה בצבעים שמחים, כהים כראוי
ליום שמש חורפי, או ליום חורף שמשי, או ליום אחר, בו וודאי כבר
הייתה חוזרת.

אינטרוספקטיבי
מריונטה היא סוג של קלישאה. קלישאה מטומטמת. בובה קטנה שתלוייה
על חוטים שקופים, שנעה לפי רצון, לפי דרישה...רק מחכה שמישהו
יבוא וישחק איתה, אולי אפילו יקרא לה בשם, בר מריונטה, ויניע
אותה כמו בובת תאטרון. כמו עשב בר. כמו מריונטה.

זוגיות
ביום שאחרי דרור תסתכל עליו שונה, היא תשכח שהשתכרה ותזכור
שאמורה הייתה לשכוח.

לזכרה של נועה ל.

אהבה
הייתי שם רק בשבילה, אני אף פעם לא חשבתי שזה המקום הכי יפה.
שנאתי אותו. אולי בגלל שהוא יפה. בגלל שהוא בהיר ומתקתק, וגורם
לך להרגיש הכי חשוב בעולם. אני לא הכי חשוב. אני רק במקרה שם,
איתה.

יהדות
הלוואי והיינו יכולות ליישם הבנה, הלוואי והיינו משתתפות זו
בצערה של זו. אולי יום אחד, רחוק. עד אז פיטר כבר יהיה רב חכם,
וגם את תאלצי להיות נאהבת.

טל, יש לך שער סגול, כבר אמרו לי.
מה אתה חושבים, שאתם מחדשים לי משהו. טיפשים. נולדתי ככה, אני
אומרת, אבל אני לא בטוחה שזה נכון. אני אף פעם לא משקרת, אבל
המילים שלי מתגלגלות לפעמים בלי שליטה , כמו בועות מוגזות
שחייבים לירוק החוצה.

הבנות הרגישו קצת אשמות על כך שניסו לעזור לחברה בעת צרה כי
כאב ראש הוא בר ריפוי ושפיות מאולצת תמיד זמינה, בהתחשב בכך
שהכרות של שלושה ימים לא ממש מאפשרת לדעת מה חברתך לחדר תעשה
עם חפיסת כדורים.

יומן
הוא הסתכל עלייך אז במסיבה, ישבת על המרפסת, חושך לילה, על
הפנים שלך הבהב אור, ריצד רקד. הוא מסתכל על הרחוב ואין שום
מנורה מקולקלת או מהבהבת, מחזיר את המבט אלייך ובכל זאת האור
הזה.

כמה קשה לכתוב מכתב אהבה, דניאל. בלתי אפשרי לשחזר רגעים.

אמונה
פנימה, החוצה.
פנימה והחוצה, פנימה והחוצה; יותר ויותר מהר, יותר ויותר חזק.
הנשימות של נעה מואצות, הידיים של נעה מתהדקות, מנסות לנוע
לאחוז בדבר מה, אך נשארות דבוקות לקיר. הגוף של נעה מנסה
לברוח, אך כל מה שהוא מסוגל, גוף צעיר ערום, לנוע מעלה מטה.
פנימה,

התבגרות
ולי אפילו לא אמרה להתראות, לא בכתה בשבילי. רק נישקה אותי,
ככה על השפתיים, ככה עם הלשון, ומייד אחר ביקשה שאלך. וחיבוק,
עוד חיבוק עצום, והלכתי. ומאז לא התגעגעתי, ממש כמו שהבטחתי.
והיא לא התקשרה, כמו שידעתי שיהיה.

אהבה
אני נכנסת לתוך ענן שחור, עם אנשים לבנים מבריקים שלובשים רק
שחור, ותכשיטים דוקרים בוקעים מהם.. מוסיקה כבדה,מהפנטת...ענן
של משקאות חריפים, סיגריות, אנרגיות עצומות שנמשכות ובוכות
מתחילת הלילה ועד הבוקר שאחרי...
ואושר הוא הילד הכי עצוב שפגשתי.

ליונתן יש יופי של הנסיך הקטן, וזה עושה לו מראה מתוק
של ילדות ותום, עם אסוציאציות מרעידות של מוות.

המיטה מאובקת. אתה שוקל למדוד את החיבוק בסימנים שאתם משאירים
בה. אתה מהנהן ורואה את האושר שלך משתקף בעדשות שלה, שלא היו
כל כך חומות עד שראית אותו שם.

רונה מגדלת נחש במגירה הימנית, ומתחתיו את המוות בקופסאת
זכוכית. היא מלטפת את שניהם כל יום לפני השינה, עכשיו שכבר אין
לה את יונתן ללטף.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בלדה
השנה שחלפה קסמה בו
לאהוב את אותו היופי
של פיות הצללים
את אותו החושך

ש כל שהייתה
לא אמת זוכרת
ש כל שתהיה
מתבדה
כל עוד נעה נשארת

מה תתני כדי לא לראות אותו מאושר
ולא להרגיש אותו צונח
נופל בלעדייך
לא בשבילך

קובץ שירים
אתמול חלמתי שיש לנו בובת תינוק
עם שיער שחור

אני צוחקת איתך בבדיחות פרטיות
ומחוות גוף

הוא גדל ואני מעבירה סימניה
בספר ההוראות
בלי באמת לקרוא

אינטרוספקטיבי
בין הלחישות של כולם, נוגעת בעצמי
לא מסתובבת
חושפת בפניך רגש עירום
לא מתקרבת

המלחמה הרגה את כולנו
ולאחריה
נולדנו מתים.

יחסים
אני עזבתי את הים

נולדתי על סף.
בניתי התחלות
מאבני בניין קלות.

בואי כמו נאהב

ויותר נחיה

ילדות בטרנינג
וחצאיות סגולות
מחלקות את כל מה שאפשר לדעת
לכמה מחלוקות.

הלוואי לא אומר.

גיהנום
החלומות שלי מעירים אותי, כל לילה
המילים שלה, פעוטה ורודה מלאה בסימנים כחולים
א-נ-י נ-ע-ה. נ-ע-ה א-נ-י
הברה הברה. אף פעם לא טועה
אף פעם לא נפרדת (נעה אני מתגעגעת) אף פעם לא עונה

נערות העוני הצנועות נתלות
בידיהם המשיבות-ריקם של נערי האשפתות
מקבלות עליהן את סבלם

ואבנה
צורה אחרת
פחות שמורה
ויותר בוגרת

ביתה צר, מואר וקלידי הפסנתר
חורקים במטחי שמחה תחת יגוני

עצב
היינו ההבדל שבין תהום הריקנות וקסם הקיום
היינו ההבדל שבין משחקי כוחות ומשחקי עוצמה

ורידים שחורים, ילדה לבנה.
היא רוקדת כאילו היא הולכת למות

אהבה
ילדות שעזבו נלחמות על קיום של
החופש שלך
ואחר כך
חייב להיות טוב

הרהור
תמורות בחיי אדם
הן התמורה לכל המעשים

צבעתי את היום שלי בשחור.
אל תגלו.
זאת אני ששפכתי בקבוק עצום של צבע
דרך חלון חדרי שבקומה השישית

בדידות
אני ממאדים.
אמרת בחיוך רציני גדול
נישקתי חיוך אדום שקוף
בטעם של אלכוהול.

ילדות של אחרי הגשם עושות שטויות
ילדות של אחרי הגשם לא יודעות
מאיפה מגיע הגשם ולאן הן הולכות

לקח לי זמן, זמן רב
ובחורים נאים,
להבין
לבטל את חוסר התנאים.

אובססיה במצב נמס היא
הרגשה מאוסה
נגיעות קטנות היום כבר
אהבה היא מילה גסה

מחאה
ילד עוזב את הבית
כמו שרק ילד יודע
ילד שולח חץ ללב של אבא ואמא
ולא פוגע

רק רציתי להזכיר לך את צוף נשימתי על עור הוניל שלך
את רעב שפתיי
שכחתי

אינטרוספקטיבי
היום צריכים להגיע הבייתה.
צריכים להתקדם נגיעות קצובות
וצעדים.

מצב
נעה שותה יותר
נעה יודעת לשתות
הזמן של נעה שותק
השנים של נעה נגמרות

משיכת שיער דינה כאב
ומשיכת רגש
אינה דינה אבדון

נולי של-מעלה
יותר יפה
מאלף תחתיות
וארבע כיווני אוויר

של שריטות
על כל הגב
בשקר של סומק על לחייך
כאילו גם אתה
מאוהב

ביום הדין שערי שמים פתוחים
תאוותיי ארציות, ימיי
ימי נידה
יצאתי לחפש תשובות

פעם ראשונה שמתתי
זה היה עוד בבטן של אמא
זה קרה עוד בלב שלי פנימה
בלב אמא רצתה שאמות

יחסים
חשבתי ששנתיים יספיקו לנו
להפנים שאיננו מתאימים

לא יכולתי לפחד בשבילך

כל בוקר
אנחנו
כיתת יורים
אל השמיים.

אהבה
הייתי מתחלפת איתך, עכשיו,
בשביל חצי מכמות האויר שיש לך

אני הייתי השמש הזאת,
ציור ילדים סוריאליסטי, נשיקת רוח חמה.
עכשיו אני שוקעת

אף אחד לא קונה את עיקרון הארבעה.

תל אביב מנשקת לי את קצות האצבעות,
היום אני
מתחילה

אני לא
נוגעת בנקודה הזאת

שקטים ימים זוחלים אל ליל
עצורים לילות נגעה בך
כנועה למנהגייך
רועשות תשוקות אלי קץ
נערים עם רובים מסמלים
אהבתה אלייך

מצב
להקיא בשירותים של משרד הרישוי זה כמו
להשתנות
להכנס לאיזה סרט
לעשות כאילו אני פה וכאילו אכפת לי
וכאילו אני בוגרת

הפיה לקחה אותך עשרים דקות
בין השיחים של יער המרשמלו

שמש מרפאת (לילה "על חשבון הבית",
יום אחד יהיה

הגות
אם הייתי יודעת מילים
גבוהות
הייתי כותבת לך שיר אהבה
או מכתב בעט דיו קלאסית
כמו הנאהבים שניזונו מאכזבה
בתקופה שלפני הפלסטיק

יותר מדיי נוח ככה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרבה אנשים אמרו לי היום שאני נראית שחורה.

ארצישראל
לשחק את המשחק זה לקום בבוקר
ולעשות הכל, למרות הכל
בכלל
למרות הכלום.

בחצות הלילה יום חדש מתחיל. אני רוצה שפניי יטשטשו לתוך זרם
התודעה האכזרי והמפונק של כולנו, שנשימותנו יחרקו בהבדל הדק,
הבלתי נמנע, שבין אהבה נטולת פשרות וממשות נטולת אמונה.

יומן
מאז יום שישי שהשתכרת ונישקת את אחותו, הוא אומר לך שבהתחלה
הוא חשק בך, עכשיו הוא נבהל ולא מבין, את מנסה להסביר שהיא
יפה, הוא יודע שהיא יפה
והוא בכל זאת לא מבין.

יומן
חוף ניצנים שטוף שמש, אני מורידה לבגד- ים כמו שכל הבנות
עושות, תופסת צבע, אבל הוא מספיק לברוח, ונשארת רק ילדה חיוורת
עם עיניים כהות.

עם הידיים שנפרשות, שתי זרועות, לאחור, ליפול לתוך הבור התהום
בעיניים עצומות ולשבור כמה עצמות ולהיות, הכי גבוה, בתוך הראש,
כך נוגעים בשמיים ואף בלי להאמין כלל.

הכל ידוע, מה מספרנו מהרגע שנולדו, איפה אנחנו גרים וכמה
נרוויח, איך אנחנו חיים ומתי נמות. אל תגידו שלא. אם יצליבו את
כל הפרטים, את כל המילים שנכתבו, את כל הנשימות שנעתקו. כל
אחד, בסופו של דבר, יודע בסתר ליבו, מתי ימות.

כניעה ליצרים זה כמו לחפש אמת בידיעה שאין אמת.
זה סיפוק מעצם הריקנות שבו.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
החדר נעול
שלא יפריעו לי בשיחות החולין
עם הילדים האבודים
והפיות.

וככה אנחנו בורחים. אוהבים עד שמתפכחים

ילדים שנויים במחלוקת
מעצבים תודעה

"לצחוק זה יותר קל",
זו גם סוג של מחשבה קולקטיבית.

ילדה עם מדים אומרת לי לכבות את הסיגריה ולהצדיע.
ילדה מתולתלת נואמת בהלוויה, אני לא רואה את הפנים שלה,
יש כל כך הרבה ילדים.

חומרנות מתירנית
היא חומר מותר
לשאוף ולהסתובב בקרוסלה
יחפה
ות"א
בטח יותר יפה.

לא מדברת איתך יותר


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה




חזרה לעמוד היוצר הראשי
את מי אתה אוהב
יותר את אבא או
את בועז?

הגורו יאיא נשאל
את השאלה
הראשונה שלו,
שלוש דקות לפני
שהמציא את
הגלגל.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/VeredHaofel
יוצר מס' 5766. בבמה מאז 4/9/01 4:51

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לורד האופל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה