|
Today's children are tomorrow's society, and so I try to
make a change
|
"זכור כי אין כבר יבשה, אין לנו ברירה אחרת"
"מובן שאני זוכר,אז למה לא למות כבר עכשיו?"
"למה למות עכשיו אם אפשר למות אחר כך?"
|
ההחלטה נעשתה,
הגה חזק ימינה,
האורות מתרחקים ושקט רועם נישא עם הרוח,
צרחות המתים.
|
כבר מאוחר,
מאוחר לחפש,
חושך עכשיו
|
כאשר הנורא מכל מגיע,
כאשר אין יודעים מה לעשות,
כאשר כולם חושבים אחרת,
ממתי כולם חושבים?
|
גבעת דימדומים, הפכים,
ורדים, זמירים חולפים,
טל יבש,
כורכר לח
|
בעצם דבק מהיר זה היה,
נמרח על שתי ידי - לא נורא.
|
עכשיו אני רואה אותך,
כשעיניי עצומות,
את לידי,
לוחשת,
|
מישור דומם,
בו אני לבד,
מנסה לצייר את הדרך בראשי.
|
כוונות טובות ורחוקות
קרות כמו פלדה בלילה מדברי
מחושבות בזהירות
לעדינות מירבית.
|
כל כך ניסיתי להשפיע,
הרגשתי באותו רגע שאני נותן את כל כולי.
אותו הכאב שלא יחזור עוד,
היה אז ממולי.
|
הפעם אני אנסה, באמת,
לקבל ולא לתת,
כי לתמימות יש מחיר.
|
כאשר יבינו שעצים הם,
יחברו אז שורשים,
ילבלבו בתום החורף,
יהיו מאושרים.
|
כל כך הרבה זמן,
נמאס לחכות.
מתי נתחיל לדבר ישירות?
|
את החלק הקשה כבר עברנו,
אולם דרך ארוכה עוד לפנינו.
משנים כיוון, משנים גישה,
מתחילים ומרגישים לפני פרישה.
|
לוחם,
אחד,
מביט אל-על,
מרגיש את הרוח,
משרבב תפילה.
|
כשהגעתי לגשר שאלתי אותה,
היא לא ענתה.
|
אנשים עומדים,
לא מבינים,
ואנשים הולכים,
בורחים,
ממצבים חולפים.
|
טיפות זולגות על החלון,
באלכסון.
מלמעלה עד למטה,
האלכסון נגמר.
|
לחופש אין מחיר,
גם אין לו תאריך
|
תקוותי היא, שצדקתי,
כך יהיה טוב לכולם,
כי לעולם לא אסלח אם הולכתי שולל,
אחרי גורל שבחרתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- "אמא, אמא,
למה את חוזרת כל
לילה נורא
מאוחר?".
- "שתוק, בן
זונה קטן".
הכל אודות אמא. |
|
