|
וחוזר לתל אביב, ל"ויטל", כי אין לך כסף ליותר, ואין לך כח
לפחות.
|
היה לי זקן תיש משונה, מעט אפור, והיו לי הרבה בעלי חיים.
אדם המגדל בעלי חיים, מראה את חוסר אמונו בבני אדם.
אדם המגדל הרבה בעלי חיים, מראה כי כבר אינו כבן אדם.
|
"אתה אסף ברוש? ג'י סי אזאף?"
"כ... כן..." עניתי לבסוף, המום.
נעים מאוד, אני הדמות של הבמה החדשה.
"אחלה בחלה..." הפטרתי ביובש, לא מאמין למראה עיני.
|
זה עבר... סוף סוף, אין עם מה להתעסק ועל מה לחשוב.
זה קצת בעיה...
שאין עם מה להתעסק... למעשה, על מה לחשוב תמיד יש.
אנשים חושבים יותר מדי, בכיוון הלא נכון.
|
"חחחחח" זה בכלל לא דומה לצחוק.
זה יותר דומה לגועל נפש, וליתר דיוק, לצליל של גועל נפש.
ואם ממש לדייק, אז לצליל שאתה מפיק כאשר אתה חווה תחושה של
גועל נפש.
|
ובשביעי לפברואר, הכל ייגמר.
והכל נגמר, ככה.
|
אז ככה, אני דן רוקמן.
אבי היה גדליה רוקמן.
רוקמן.
איזה שם משפחה של מישהו שנולד לעשות משהו.
|
להוסיף הכל לדירת 3 חדרים לפחות, רצוי באיזור המרכז ו...
בתאבון.
|
זהו סיפור עשרים וארבע השעות.
יהיו בו עשרים וארבע שעות.
הדף לא מבין מה זה זמן, כי כל אחד קורא אחרת.
אבל אני אומר לכם שזה סיפור 24 השעות.
|
מאז, קשה לי לענות לטלפונים.
פעם, הייתי עונה לטלפון בקול מאגניב ואומר: "האאאלו".
במלעיל.
לעיתים אנשים העירו לי על זה. אמרו שזה נשמע ערסי.
אחרים טענו שזה נשמע ארסי.
אך לטעמי זה נשמע מאוד ארצי.
|
אני זוכר שבברמצווה שלי קראתי את הפסוק "טוב שם משמן טוב",
ואבא שלי, שהוא איש עסקים ביקש ממני לזכור "טוב טוב" את זה.
|
אנשים נוטים להסתמך על תמונות.
תמונות מתעדות רגע אחד, בעצם.
פרק זמן שלא ניתן להגדרה.
זו היחידה הקטנה ביותר על ציר הזמן, מתועדת כמשהו ויזואלי.
|
ראיתי את ההוא בטלויזיה, הבן של הסופר.
כותבים עליו שהוא מלודיסט נפלא, יוצר.
שמעתי ברדיו את האחיינית של זה שהקים.
ולמרות שמשהו צלצל מוכר, כולם אותה מחקים.
|
מקום קטן בתל אביב של היום,
יושבים שני אנשים עם זכרונות של פעם.
|
בוקר, זה קצת עצוב, להתעורר, אני רוצה.
למה? מה כבר עובר בנבכי נפשך?
את עוברת שם כמעט כל יום, אותו מקום.
|
כולם נשא הרוח, כולם סחף האור, ורק אני נשארתי תקוע באיזה חור.
|
"כי במקום ההוא כולם מסתתרים מאחורי איזה שם.
הכל אפשרי, רק תרשם".
|
פרידות כואבות?
אפילו שרק אתה נפרד ממנה.
אבל היא לא ממך.
היא מכירה אותו?
|
רוצה להיות בר מזל.
מרגיש שהכוח אזל.
בוהה במרקע ולא מעכל,
רוצה לצעוק אבל רק ממלמל.
|
זו סך הכל עוד תמונה.
הכל תמונות והכל הבעות.
ובכל זאת, למה?
|
ואני רציתי.
רציתי גנן, וקיבלתי גננת.
|
וכשתגיעי להארה,
תגלי שמחזה חייך מת מזמן.
אז לא תהיה לך במה לבכות.
ואז תביני שגם החיים נותנים מכות.
|
ובמקרה שלך,
קשה אפילו לחשוב על נקמה.
|
והיום
איפה את ואיפה אני?
ולמה את לא עוזבת אותי?
|
אר, לו מיראור אפגסטה פגייסטיקה
|
הבחורה,
שלא הפסיקה,
לנעוץ בי מבטים...
בסוף נרדמה.
|
ואת תחכי
ותראי
שיש אנשים שעשויים מהחומר,
שזמן לא חודר מבעדו
|
ויש בעולם אור אחד,
גורם להרגיש אחר ומיוחד.
ולפעמים כשנפשי קצת מתה,
בלבי אני אומר
|
ולמרות מה שאומרים עליך,
לי היה דווקא טוב
|
בדיוק שחשבנו,
בדיוק שהאמנו,
את חזרת, ואמרת.
|
ואז שכבר הבנתי
איך הכל כאן יתקהה
את עמדת ואמרת לי -
נתראה.
|
אם תסתגר- תסתנגר,
נותר רק להרהר
|
אנשים טיפשים,
ודברים בטלים,
משתדל להתרחק.
|
אולי אנה תכין
קפה אולי רק דנה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אבא, אבא, אני
סטרייט.
סופגניה עם
ריבה. |
|
