|
אחרי צירים שנמשכו כשנתיים, יצא סוף סוף הספר "אהבה
ירוקה", אסופה של שירים שכתבתי במשך תקופה ארוכה.
רובם פורסמו כאן. חלקם תחת הכינוי "שבר כלי". הספר
עבר טלטלות וחיבוטים עד שסוף סוף יצא היום לאור
כספר דיגיטלי בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים ברשת". אני
מרגיש את עצמי כאב נרגש לתינוק שזה עתה נולד. מעבר
ליקירי בני משפחתי ורעייתי המפרגנים, אני חייב תודה
מיוחדת לעורכת הלשונית בת שבע ורדי שסבלה בשקט את
התכנים שלי, לנירה תובל שתרמה מנסיונה ולציירת
המחוננת שרית רוטמן שזיכתה אותי בציור השער המופלא.
יום מאושר הוא יום חג הספר שלי.
אני מפרסם את הלינק לאתר של מנדלי:
https://www.mendele.co.il/product/ahavayeruka/
אתה לעומת זאת, למרות שהינך עובדה היסטורית, מבחינתי אתה רק
העקת זכרון של אחרים שהועברה אלי בדרך של סיפור
|
הנכדה הלכה לישון, התינוק במנהטן, הילדים עסוקים. אנחנו חוזרים
בשבת בבוקר הביתה - אל ביתנו השקט עם קומת שלושת החדרים
הנעולים. אל שלט ה"למכירה", למדשאה ולטויות המפוסלות. חייבים
להשקות את החברהלך שלא יתיבשו וימותו.
|
משמושלמת משימה חשובה זו, הוא ממשיך בטיול בהנאה, מגלה המון
חיבה וחסד לחברים המצטרפים
|
כבר שלושים שנה ואף יותר, פעם אחת מדי שנה, חוזר רוני למקום.
לאותו מקום שבו הוא מתרוקן מכל אשר סובב את הווייתו ומתמלא
בתכנים הארכאיים.
|
רחל מיעטה להגיע לביקורים בשל התחבורה הרעועה שהיתה אז.
אוטובוס רעוע מחיפה שעצר בבית ליד והמשיך עד המושבה ממנה ניתן
היה להגיע לקיבוץ, רק בעגלה רתומה לפרד.
|
רק כשהלכתי הביתה בערב, ראיתי אותה. היא עמדה הפוכה על השטיח,
תחומה בחבלים על עמודים
|
בוקר אחד, פותח חפץ את העיתון ומגלה כתבה מוזרה ומעניינת.
"המצאה חדשה פרצה דרך לשיפור הורדת גשם בארצות שחונות ולסוג
חדש של אמנות. ניתן לשלוט במבנה העננים ולעצב אותם ממרחק
ולהפכן לדמויות צבעוניות באמצעות תותח לייזר" - אמרה כותרת
המשנה.
|
באורח פלא מצליחים דוקא הסיפורים של אבא, למשוך את עלי אליהם,
כמו היה חתיכת ברזל - למגנט רב עצמה
|
היא נעמדת ומתמתחת. עיניה התכולות כאגמים נפערות לרגע. היא
מודדת את צעדיה של אלינה והולכת שפופה במרחק מה ממנה, שומרת
מרחק "כאילו". אלינה לא מדברת, כמתעלמת ממנה, ממשיכה לכיוון
משרדה.
|
רק אתמול, היה לו למת, שם שזיהה אותו וקיבע את מקומו, רכושו,
חובותיו וכבודו. עתה, משגופתו מוטלת בבור וידיים זרות מפשפשות
בה. הוא מוחל על כבודו ואינו מוחה
|
הצריף הרעוע שתת מים ונראה כמו משתוחח מכמויות המים האדירות
שספגו קורותיו. דלת הצריף נפתחה ואל כיוון האור החלוש שבקע
ממנה, נכנסו שלושה אנשים, שני גברים רזים ואשה עבת מותניים
|
מאיר שלו אומר שיצירה המכילה זכרונות, נדונה מלכתחילה למעמד
נמוך מיצירה בדויה. ואוסיף אני - על אחת כמה וכמה בדורנו שבו
אמירת אמת - אין בה כבוד והבדאי הוא מלך.
|
They buried the truth
And they freed the crows of lie
The so-called Fake News
|
אהובי
אני גרועה במכתבים
המילים מתבלבלות לי
ברגע האמת
|
בעולם בלי קווים אדומים
אמת ואתיקה
מחפשות הורים.
|
הרוב הדומם לא רוצה לדעת
הוא בטוח שמישהו שם מסדר לו
בזמן שהוא לוגם קפה לבטח
ומקטר בסלונים ובבמות הקפה
|
אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים מָשִׁיחַ
לֹא בֹּושְׁנוּ לְהַמְלִיךְ
מְחַפֵּש- אֲתוֹנוֹת
|
אִימָּא הִיא
הָעַמּוּד הַתּוֹמֵךְ שֶׁל הַבֵּית
הַגּוֹרֵם הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר
לִשְׁלֵמוּת הַמִּשְׁפָּחָה
|
מתוך אסונך איבדת פחדייך
הלכת על גבולות כמו על חבל
מתוח מול תהום
|
שבע שנים נפשי לאה
ושבע שנים למחמלי
|
כזה חסר משמעויות אומרת דנה
כשמדובר בעגבנית
אבל אני חושב על גמבה
|
אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ
שֶׁמַּעֲנִישׁ אוֹתָנוּ
|
דּוֹר שָׁלֵם שֶׁתָּרַם אֶת מְלוֹא הַמְּעַט שֶׁהָיָה לוֹ
וִילָדָיו הַמְּכֻרְכָּמִים
תּוֹהִים הֲמוּמִים בַּיֹּפִי הַנֶּחְרָב מוּל עֵינֵיהֶם
|
הלבנים יחברו שירת עולם
והשחורים יקראו אותה
|
חזרה אליי אפורה ומזוהמת
מזמזמת את קרומי אוזני
לוחצת על פקעת הבכי
|
מלה מלה אני חוצב ופני נקורים
בנתזי הסלע הקשים
וכוויים מגיצי האש הרושפים
|
לא אוכל להקים בית, לא דלת לא סוגר
לא מסמר בקיר החדר ולא חלון לפצוע נוף
|
ושב עם
דמותכם חבוקים על ערשנו
|
הַבִּינָה כְּמוֹ יַיִן
עוֹבֶרֶת בְּעַצְמוֹתֵיהֶם
הַנִּסָּיוֹן וְהַלֶּקַח
כְּמוֹ תַּמְצִית פְּרִי הַדַּעַת
עֵינַיִם פּוֹקְחִים
|
יד ענקית כמו אחזה
בשמש פתיל הדליקה אש
ופאתי מזרח הלבישה
בגדי מלכות זהב ושש
|
הַסְכִּיתוּ לְסִפּוּרָה הֶעָצוּב הָאַכְזָר
שֶׁל דּוֹדָתִי הַגַּאַוְותָנִית, וְסוֹפָהּ הַמַּר
עֵת קָפְצָה מִגַּג בֵּית הַחוֹלִים
לְאַחַר כִּישָּׁלוֹן בְּחִתּוּךְ וְרִידִים
הִיא נִּפְּצָה אֶת רֹאשָׁהּ לְמַרְגְּלוֹתיו
וַאֲנַחְנוּ נִכְשַׁלְנוּ בִּקְרִי
|
הִיא פְּרִיבִילֶגְיָה יְקָרָה
מִין זְכוּת חָפְשִׁית
קַלָּה וּמִשְׁתַּחְרֶרֶת
|
כל ליש ימאס במאה לביאות קטנות
הרצות לפניו בעיכוס זנב
מוכנות לרצות, להקשיב, לספק
כל רצון כל גחמה
|
הַאִם הָיִיתְ?
אוֹ רַק דִּמְיוֹן נִשְׁלַף
מֵעֹמֶק מוֹחַ מְסֻיָּד
|
הן חמקו לצדדים כמו רוחות ערפל
שובלן מתנפנף
והותירו אותי
יחידי
|
מֵנִיף יָדַיִם
לַשָּׁמַיִם
בְּמֹעַל נִצָּחוֹן
|
כְּפוּף סֵבֶל וּזְקוּף חֲטוֹטֶרֶת
הוּא נוֹשֵא בְּעֹל עַתִּיק וּמְיֻתָּר
בְּעוֹלָם עַם גְּבוּלוֹת פְּרוּצִים
שָרִיד אַחֲרוֹן לְמִלְחֲמוֹת שְׁבָטִים
שֶׁהִתִּיכוּ אוֹתוֹ לְיָחִיד צָרוּף
|
הדברים התרחשו בקצב של סרט קולנוע וזה נראה באמת כמו סרט, למעט
הידיעה הברורה שמה שרואים זו אמת נוראה
|
הָעַתִּיק מִכֻּלָּם, אֵינוֹ הַגָּרוּעַ שֶׁבָּהֶם
יֶשְׁנוֹ זֶה הַמּוֹכֵר אֶת חֶלְקַת הַלָּשׁוֹן
לְמַרְבִּים בַּמְּחִיר.
זֶה הַמְּצַחְצֵחַ אֶת שִׁקְרֵי הַחוֹטְאִים
|
איש באחיו ישלח ידו
ותעלה שועת העם שמימה
כי לא מצאה מזוז ותרף
כמו ריק משכן כבוד
ומבושה גם השכינה
הליטה את פניה
|
גּוּפִי נוֹהֶה לְגוּפֵךְ
רָאשִׁי בְּשֶׁקַע כְּתֵפֵךְ
יַחַד חֲבוּקִים כְּאִישׁ, אִשָּׁה
בְּמַסָּע לִמְחוֹזוֹת הַשֵּׁנָה
|
יֵשׁ חֹפֶשׁ לְטַיֵּל בחו"ל
לִשְׁטֹף עֵינַיִם בַּנּוֹפִים
לָשׁוּט בְּקֶסֶם אֲגַמִּים
לְהִתְפַּתֵּל שְׁבִילֵי הָרִים
|
כְּמוֹ לִוְיְתָנִים שֶׁנָּגִיף זָלַל אֶת מוֹחָם
שׁוֹעֲטִים בְּשֶׁצֶף סְנַפִּירִים
אֶל הַחוֹף
אֶל הַסּוֹף
|
לִפְנֵי
שֶׁתַּעֲלֶה לוֹ הַגָּ'נָנָה
וְיַתְחִיל לְש-ַחֵק אֶת אֱלֹוהִים
|
לחשה השנייה וחומה רועף
משתיקה מתוחה ורבת שנים
גם אני. כן, גם אני...
|
שכל יום מיששו את עצמם
לוודא מציאות או דמיון
לחוות ילדות שמלמדת
ללכת דבוק לקירות
מפחד של בלתי נודע
|
כְּאֶחָד הַנְּבִיאִים הָיָה
שֶׁאֵין דּוֹרָם מְכִילָים
וּנְבוּאוֹתֵיהֶם כְּצֹופֶן נוֹעֲדוּ
לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ סוּמִים
עַמּוּד אֵשׁ מְלַהֵט בְּמִדְבָּר אָפֹר יָמִים
|
עיר לבנה מתפרקת, מתפהקת, מתפשקת
נוצצת אחר גשם בשלל טיפות
כמו פילגש דהויה העונדת חרוזיה
עם הגיע אדונה לו ציפתה
|
את ערפילי הבוקר המתפתלים
כאצבעות עשן בין הנקיקים
את המאגורות והשיחים
עצי שיטה בצד הדרך
|
כְּמוֹ אוֹתָהּ מִכְבֶּסֶת פְּלָאִים
שֶׁגַּם מְיַבֶּשֶׁת וּמְגַהֶצֶת
וְשֶׁבָּהּ וּמִתְלַכְלֶכֶת
וּמְטַנֶּפֶת אֶת עַצְמָהּ
|
וגם הוא
עת אגל עינו, נמסך
בטיפה שצנחה
|
שֶׁתְּהֵא שְׁנָתֵךְ קְסוּמָה
וְתַמְשִׁיכִי לִפְרֹט
לְנֶצַח יָמֵינוּ
עַל מֵיתְרֵי הַחַיִּים
|
הרדיו אמר ואחריו דממה
שש מאות אלף עצרו נשימה
לשנייה אחת
לשמוע את הבשורה
שאין וחדל
|
הֵם מַתִּירִים אֶת כָּל קִשְׁרֵי הָרֶגוּלַצְיָה
שֶׁחִבְּרוּ אֶת מַנְגְּנוֹנֵי הַשְּׁלִיטָה
שֶׁל הַדֶּמוֹקְרַטְיָה
וּמְשַׁטְּחִים אוֹתָהּ ש-ְרוּעָה אַרְצָה
חַסְרַת אוֹנִים
|
הַצֹּאן כְּעֵדֶר לֹא יֵדַע נָתִיב
קוֹסְמִים וּמְכַשְּׁפִים לִבּוֹ יָמִיסוּ
שָׁווְא יְדַבְּרוּ, פְּרָכִים יַפְרִיחוּ
אֶת הַתָּם בִּלְשׁוֹנָם חָדָה יִגְזוֹרוּ
|
לְךָ שֶׁמַּאֲמִין כִּי הַמּוּסָר
עִנְיֵן בֵּינוֹ לְבֵינָהּ
שֶׁקַּל לִפְתֹּר עִם קְצָת דִּמְעָה
וְהִתְנַצְּלוּת
וְאֵין לוֹ קֶשֶׁר לַתַּפְקִיד
|
צל ארוך זחל על כתף ההרים
עדרים כונסו בעומק מערות
אוהל בד שחור נמוג בין הצללים
ועמוד עשן סמיך עלה ממדורות
|
סילבי אוהבת את אריק שרון
את הגנרל בדמות הסב החביב
שנשא את הכבשה על שכמו
לחוף מבטחים.
|
שֶׁבִּטְנִי לֹא תִּכְאַב עֵת בִּצְחוֹק אֶפְרֹץ
שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שְׁכִיב - מֻנְשָׁם בְּלִי יְכֹלֶת
לִמְחוֹת
שֶׁלֹּא אֶסְדֹּק אַגָּן מִנְפִילָה בַּמַּדְרֵגוֹת -
שֶׁעֵינַי יְשֻׁרוּן שָדֶה, גַן... וְאוֹתִיּוֹת!
|
הָעֻבְדּוֹת הָעֵרֻמּוֹת
שֶׁטֶּרֶם צָלְחוּ אֶת יַם
הַתְּחוּשׁוֹת הָאִישִׁיּוֹת
מְכַסֶּה שְׁנֵי פַּלְגֵי הָעָם הַזֶּה
הַמַּפְסִיד הַבּוֹכֶה
הַמְּנַצֵּחַ הַמִּתְבַּכְיֵן
|
אֵלֶּה
שֶׁלֹּא מִתְייַשְּׁרִים
לֹא מִתְחַבְּרִים לְרָאשֵׁי הַחֵץ
הַמּוֹבִילִים אֶת הַמָּעוֹף הַגָּדוֹל
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
|
טעות, כמו אחיותיה - תקלה ושכחה
מאותתת כי מאז אותו ניתוח
שבו ניטלה הצלע
אין אדם שלם גם לא חווה
|
על גדם צינור
פתרנו את בעיות הריקון שלך
|
יֵשׁ מֵהֶם שֶׁרַק מִתְאָרְחִים
בל"ו שְׁנוֹת סֵבֶל וְרַעַשׁ
עַד שֶׁפּוֹקֵעַ סְלִיל הַחַיִּים
בְּרַחַשׁ שׁוֹרְקָנִי אַחֲרוֹן
|
אֵינִי יָכֹל לְרַסֵּן צְעָקָה
לֹא רְצוֹנִית הִיא יוֹצֵאת - כְּשֶׁאַתָּה
נוֹגֵעַ עִם שִׁפּוּד מְלֻבָּן בְּמֶרְכַּז הַכְּאֵב שֶׁלִּי
נִסִיתָ פַּעַם...?
|
גם נפש ערל רצתה להגן
על ילדיה מפני אגדה מפלצתית
שטופחה למציאות דמיונית
|
הַכֹּל כַּלְכָּלִילִילִי
וּכְשֶׁהַנְהָלַת בֵּי"ח פּוֹשֵׁט רֶגֶל מְנַסָּה לְהַצִּיל
אֶת הַשְׁקָעָתָהּ
הִיא מְגַיֶּסֶת סוּג כָּזֶה שֶׁל מְנַהֵל מְמֻקָּד
גִּבּוֹר עַז נֶפֶשׁ וְנוֹתְנִים לוֹ גִּבּוּי (אֶקְדָּח)
|
יַלְדֵיהֶן שֶׁל אַרְבַּע הַבָּנוֹת הֶחָרוּצוֹת שֶׁל גֶּלָּה
שֶׁעָזְרוּ לְצִדָּהּ בַּבַּיִת וּבַחֲנוּת.
הָיָה לָהֶם שָׁם גַּן עֵדֶן פְּרָטִי
בֵּין חָבִית הָעֵץ שֶׁל הַמְּלִיחִים
|
לעץ אחד יהיו - עם גזע ונימים
כל מאודו והגיגיו - ריכוז
הפרי העסיסי
|
אך מבעד לסדקי הליפוף
מבצבץ פה ושם
קצה היש
|
צחוקך מהדהד כמו מתנע
שערך מתנפנף כמו חיה
נהג שעובר בסביבה כבר יודע
צריך לחפש חניה
|
רַק מִי שֶׁחָוָה אֶת כְּאֵב הָאַהֲבָה
יְכַוֵּן כִּנּוֹרוֹ בִּלְשׁוֹן הַכְּמִיהָה
אַלְפֵי שָׁנִים פְּסוּקָיו יְלַוּוּ
מַעֲצִימִים אֶת לְשׁוֹן אֶהֱבוּ
|
רק שני חורים
כמין פצעים פתוחים
לנצח
והשלם המחובר
עדיף על השלם
|
הָעָם אוֹהֵב אוֹתָם
אֶת יְפִי הַבְּלוֹרִית
וְחַסְרֵי הַטֹּהַר
הַגִּבּוֹרִים ראויי הַחִקּוּי
|
נאנח אנחה ארוכה וקורעת לב, מוציא קופסת טבק הרחה ובשתי
אצבעותיו לוקח קומץ הגון וטובל בו את אפו הגמלוני, שואף שאיפה
ארוכה ומשלח עיטוש מחריד המרעיד את אמות הסיפים.
|
כְּמוֹ נְשָׁמָה שֶׁמִּגּוּף יוֹצֵאת
בְּמַעֲלוֹת קְדֻשָּׁה וְעֶצֶב
נְטוּלַת שָפָה
חַפָּה מִסִּפּוּר
|
פוליטיקאים שפלים
נטולי יכולת
להנהיג את העם
הַכָּמֵהַּ לָרוֹעֶה
|
כן תמיד זכרתי לך חסד נעורים
עת הלכנו לבד במדבר
בארץ חרושת קמטים וסבל
הטמנת את זרעי הסבלנות והתקוה
|
כשהגענו הביתה וחשפנו את התמונה התברר לנו שאין זה פרפר אחד
אלא שניים ולמעשה הפרענו להם במעוף הכלולות.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אז רגע. לא
הבנתי. אני
מפרסמת את
במה-חדשה ב-במה
חדשה עצמה? אז.
רגע. לא הבנתי.
אה, אוקיי.
טוב חב'רה, סגרו
את החלון, כנסו
שוב פעם. |
|
