|
עוד פרי בשל
עוד אצבע מאשימה
עוד תקווה נמכרת
בעוד מחיר של מציאה
|
אם הייתי שותק
לא היה פה רעש
וכבר מאוחר בשביל לישון
מוקדם בשביל לקום.
|
נזכור את מה שלא ידענו,
נשכח את שלמדנו,
נזדקן,
נזכר.
|
בוא ותכנס הדלת פה תמיד פתוחה
אצלנו הזונה גברת, הקוסם מדען
אתה כאן בינינו
|
את ואני כמו סיפור אגדה
את ואני שרובצים על ספה
|
הרמתי ידיים עד לגובה סביר
בצל חיוך אחד עייף ואמתי
אני נאנח ואת אתי
|
תמיד אהבתי לטייל על מדרכה
כפות רגליים מועכות את הרצפה
כשאת שואלת
זה לא תמיד יוצא לי
|
ברוך בואך לגן עדן
יש לנו מכל טוב
יש בשר, יש תבן.
|
הים מתפלל לגשמים
ולסירות הדייגים,
שירוקנו את בטנו המלאה
מעומק יגונה.
|
בין כל התמונות שחשבתי שאזכור
בין כל העקרונות שחלמתי שאשמור
אז הייתי עף.
|
אומרים שבחושך יותר קל לדבר
ותסגור את הדלת של המקרר.
עוד תחטוף לי שפעת באמצע הסתיו,
תעזוב את אחר כך תראה מה יש עכשיו.
|
לא עצוב,
לא מאושר
אבל יש לי אותה
מחבקת כשקר.
|
מאז שרותי החלה לספור כבשים
אני נרדם משעמום
היא עסוקה בחישובים
|
איזה יום היום,
כמעת שכחנו מה לבלוע
|
תמיד אהבתי לטייל על מדרכה
כפות רגליים מועכות את הרצפה
כשאת שואלת
זה לא תמיד יוצא לי
|
תמיד אהבתי לטייל על מדרכה
כפות רגליים מועכות את הרצפה
כשאת שואלת זה לא תמיד יוצא לי
|
כולם אומרים לי כי אני יפה,
רק רגלי הן עקומות נורא.
|
שם אין שלום,
שם אין מלחמה
אין אהבות גדולות,
אכזבות וקינאה.
רק חורים בנעליים כבר שלושים שנה.
|
הים מתפלל לגשמים
ולסירות הדייגים,
שירוקנו את בטנו המלאה
מעומק יגונה.
|
זה לא השקט מקיר לקיר
לא שבעה כיווני חמצן
|
מבטן אדמה
מפסגת הר מושלגת
התישמע
|
אם יש קוצים קטנים של פחד
אקח אותם אלי,
מחבקת וחמה, כמו שאת.
|
ילד מחזיק
סוכרייה על מקל
ערב ראש השנה
|
לא עוד לגשת,
למות לאט
ומקודשת
הרי לא את
|
ילדה בלי עצות,
נכדת העננים
צאצאית אצות
ובת בטנים.
|
לא עצוב,
לא מאושר
אבל יש לי אותה
מחבקת כשקר.
|
עטפת את הירח בניר כחול
מענני הצמר-גפן יכולתי אז רק ליפול.
הערפל דקר
את שארית האור
|
רק לישון לצידך
זה כל מה שאני רוצה,
רק לחלום לצד חלומך, לצד גופך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ועכשיו לאמת
בפרצוף:
הגודל כ-ן
קובע!!!
האישה הממוצעת. |
|
