|
...הוא ראה בדמיונו איך מיכל המורה ללשון מעווה פניה לעומתו
ואומרת, נו, שב כבר, והוא מול מבטיהם הבוחנים של תלמידי הכיתה
יצטרך לפלס את דרכו עד למושב האחרון בטור שמרוחק מן הדלת. הוא
החל עולה רובוטית במדרגות, הזיעה בתחתית גבו יצרה טלאים שחורים
בחולצת בית הספר.
|
....ולפתע הרעש ההוא שנשמע שקט מהרעש בסרטים, והאדמה שמתרוממת
באוויר מטרים ממנו, המבט שרואה את המג"ד וקצין הקשר רצים
למוצב. לאיפה רצים עכשיו? , איפה יותר בטוח? , למעלה במוצב או
למטה בצלע ההר? , וגשש בדואי שצועק "בוא לכאן", "בוא!".
|
היתה לי פעם מורה
שהיתה באה לשעור
תמיד באחור
נכנסת לכתה ואומרת
ילדים , אתם לא מבינים
|
בערב אני רץ דרך השדות
לצומת בית ליד
השדות מלאי צואת פרות
אני מלא צואת אדם, בגופי
|
הריח שיש לך בשיער
כשאת מחבקת אותי חזק
הריח הזה שגורם לי להתגעגע
" מה אתה מסניף ? "
" אותך אותך "
|
עין מלח צעיר צופה
מראש התורן
דמעה נתזת על הסיפון
" אין סימן לאהבה, רב-המלחים "
|
את נרגשת עד השמיים
וליקקת כבר פעמיים
את העוגה עם הסוכריות והפרח
שאמא אפתה
|
...המטפל אומר
שזה עוד סימפטום
עם הכדורים החדשים
זה בטוח יעבור
|
בני, בני, מה קרה ? אני אביא לך כוס מים, תשתה את הכל, תראה
איך אתה מזיע, כולך רטוב, על מה חלמת ? עלי ?! שנינו לבד על
מגדל כל-בו שלום, זה באמת מוזר, רגע אתה מתכוון להגיד שפשוט
החלקתי, אבל לא הבנתי למה לא יכולת לעזור לי, היית מאובן ?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"יום יבוא וכולם
יזכרו את שמו של
שלמנאסר
הגדול!!!"
ציטוט מתוך
ההקדמה של
שלמנאסר לקרב
החול הגדול
הראשון שלו בגן. |
|
