|
אם לא הייתי שונאת כדורגל,הייתי כבר אוהדת מושבעת של יוסי
בניון בגלל הגול האגדי הזה, שאולי לא היה כל כך אגדי אבל נשמע
ככה כשתום מתאר אותו.
ככה זה עם תום, הכל ציורי. לכל הליכה פשוטה למכולת יש פסקול
שאתה מת כבר להריץ את הסרט קדימה לראות איזה הפתעה נוספת הכין
|
יום יום אני מאבדת אותך לדעת
שנייה אחרי שאיבדתי אותי
ומוחה ומבטלת את הכאב ממך
|
כלום לא היה לי
מעבר לשם
ושם רק היית אתה
קורע מיתר, נושף בי הלאה
תופרת כל הנמשך שערה
|
לרגע
אפשוט בגדיי
וצללית כהה של שד ובטן
תרצד על כותלי
החדר
|
את טביעותייך שלך בי
איני רוצה לשכוח
איני רוצה לשכוח
לעולם
|
ימינו עברו במרוצה לאיטם
ואנו שלובים
|
גשם בחושך
ומספיק גם הברק לתלות את כובעו
להגיד יפה "שלום, סליחה על האיחור"
ואימו אם המיתות שבה ואומרת
גם לך כבר כלו כל הקיצים
ואתה רואה כבר את הסוף
סג אחורה
מבקש מחילה
|
הנשימה מקוטעת והבכי פורץ
במסעדה בדרום הודו
האמון נמצא אי שם בשחקים
שתינו דוחפות את העגלה למעלה
|
אני בחרתי בילדות
עם אבל בלי
חברים
|
החיים לא חגיגה אך גם לא
טרגדיה יוונית
|
השמש בחרה את קורבנה
שדון צורח, שדון קטן
נצרב, מתאבן
והופך לענן.
|
הוא בדרכו אליי
ואני איני רותמת עגלתי לפניו
מחליטה שאני נשארת בבגדי אלו
עוסקת בדיוק במה שעסקתי עד עכשיו
כאילו לא ביקש לבוא
|
ובתום חברותא התפזרו כולם
ואני הודיתי לאל הלבד
בין תקרה ורצפה וגינה יחפה
אל האופק שגם הוא תם
|
הגשם מטופף בחוץ
בשעת בוקר מוקדמת
כתיפוף זעיר
|
הפוסטמודרניסט הוא מעט פמיניסט
ונאור ושיכור ואידיאליסט
הוא בחור מלותיו בקפידה לכאורה
ואינו מתאמץ לשלב חריזה
|
הנה בכיי
הנה הוא קרב ופורץ
כל חומה שהצבתי
אתכם ובעזרתכם
ועתה מתפוררת
כסכר רופף
|
את פרחיי אני שותלת
בין גדרות שמחפות
|
חורף מוזר
טפטוף קל בחוץ
אחר גשם הזלעפות של ליל אמש
כל הגגות מתכסים
בשכבת ירוקת לא ברורה
|
היאוש נעשה קטן עליי
אני צוחקת לו בפנים
הפתטיות מהי? הרי כולנו אומללים
|
וכשאני מייפה את הדברים
ומצטדקת ומתחסדת
ומנסה להשלים
ולפתור דברים זה הכי כואב
ודוקר וצורב
את חלקי החרוך
בעולם הישן הזה
|
אני
לא הייתי אמורה
להיות בסטטיסטיקה
שלך.
|
את המלכודות בהן נתפסתי
לבד אני שחררתי
ולבד ליקקתי את פצעי
|
ושאם אני יושבת כל היום מול הטלוויזיה
אני נרדמת
או חוטפת דיכאון
|
פורץ אלמוני פרץ
למשרד פסיכולוג
האשימו אותו בגניבת
הכאב
|
הייתי חברה של השכנה שלך ממול
ושל החנווני
ושל חברך שאיתו אתה בקשר
והוא במקרה איתי
|
מה אכפת לי אם פרחים
ירצוני
אלך לי לשדות ואשכב בין פרחי בר
|
מהרגע שאני פוחדת
לכתוב
והכתיבה פוחדת
ממני
אתה כאן
|
איך אתה, מלאך, מוכן לקחת חיים?
איך אתה עושה כזו עבודה בשביל אלוהים?
|
אני פורשת את ידי
לכל עובר ושב
מקבצת רגשות
בפינת רחוב עכשיו
|
מתמיר והופך לעבר זחוח
עבר מרוח
עבר שכוח
|
וזה דורש לא מעט
אומץ שנבנה לאט
להגיד לכם בשיא פשטות:
"הנני"
|
האישה הכי טובה בעולם
הלכה
לעולם שכולו טוב
וכי מה צריך עולם שכולו טוב
|
וכוסות זכוכית מרוקנות מאלכוהול
ושבריהן נעוצים בבשר החי
עד זוב דם
|
נגמרה המוסיקה הנה מתחילה שוב
אותה מנגינה
איזו הרפתקאה!
לעלות לרדת להסתובב
|
זה בי נוזף לי
בכל הכוח
קומי מהרצפה
אספי את עצמך
ומיד
יש להמשיך הלאה
ראש למעלה
|
כך אוכל אותך
ראשית את עינייך
ובהם ניצוצות כחולים
כמים בם טבעתי
|
גם אחרון הסבים
והסבתא האחרונה
לפני החשיכה
שהראתה לי תמונות
|
היינו הרבה
בזמנו
צעירים
וכל אחד הלך
|
כל כך רציתי
שתגיד שלמרות מצב הרוח
היית רוצה להתנחם בי
|
זה לא מצטלם טוב
אני נשבעת
כמעט אחרי כל חלום אני
מבטיחה
שאתה מפוטר מחיי
|
אולי אשיר זאת לעיתים
כמו פזמון חוזר
וחוזר
אל תוך חיי
|
אם תדע את רחשי לבי
כמו לשמוע אוושת עלה
בלילה של סתיו
|
צללים ודמויות מהלכות ברקע
ושיר מתנגן מרדיו ישן
|
הקינה המוצגת כששתיתי איתך,
איתך השתכרתי,
שתיתי אותך לשוכרה.
|
תנועות עדינות בין הצללים
ערבסקה ממושכת ומותחת
צעיף שקוף למחצה
מתנועע ברכות
רגליים טופפות מעט אינן
עוזבות לגמרי את הרצפה
רק מסמנות ראשי פרקים של
קצב
|
רק לעצמי לשקר ידעתי.
רב כאבי ככאב אבלה.
גם את עולי קיבלתי כמוה:
ללא רצון ועם המון אכזבה.
|
אדם שאחרי
אדם שעברו לו ימים
נרגע מן הבכי
אך נזכר שוב
|
דקה וחצי
פעם מדדתי
ואני מזמזמת שיר שימדוד לי שניות
עכשיו בעודי
|
השמש מבין ההרים
צופה בי
מביטה בשקיעה
|
הן נדמתי כבפשוט נשמתי
אל ריחך השוצף הגאה הנרקם
|
תיקון? אני שואלת
והם משיבים:
"ודאי! בגלגול הקודם עשית הרבה חטאים"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ליד המילה
פלסטיקה תמיד יש
ציור של זין..
זה לא גורם לכם
לחשוב?
אחת מוכיחה פעם
נוספת שיש לה
ראש כחול |
|
