|
הזרקת חשק אוטומטית
כסאות מחבקים
|
צביעות היא לומר לאישה שלא תשכב איתה בלילה הראשון כיוון שזה
לא ג'נטלמני
|
היונה שבה, בפיה
ענפים, רקב אכלם.
פני המים בשלם,
ממאנים, עקשים,
אנא ממך, אנא אני בא
|
לפני שעזבה
עם אהבתי בתוכה,
אמרה לי...
|
הצינה גוברת לבי שברים
טללי אהבתה בחלוני קופאים
אבדו חשכו כל הדרכים
מחלוני להביט באותם נופים
|
מדוע רגשו אמות סיפים
בעת מסעות הדת שבים
תוכנת ההבל, הבלים
מחשב חדש, אותם פנים
|
הגשם אינו יורד במקומות הנכונים
למעשים שנכון לעשותם --
|
וכשמגיעים ממש לשיא-
הדגדגן הוא נזר נשיא
|
בצלם אלוהים נבראו
איזה אלוה יראו
אין צלם אדם
כי רק דם ודם
|
הנהנתי בראשי ורוח הסתיו ציננה אך במעט
את הסומק שפרח בלחיי.
לרגע אפילו נדמה היה לי שהעץ שח מעט לעברי,
קרץ אלי בשובבתו וטפח קלות על כתפי.
|
מצצתי אותה עד תום
הייתי נורא עצוב כשנגמרה
|
אהבתנו מתבוססת על
הגדר
המפרידה בחבל
ארץ
מגן עדן.
|
ירא שמא בהביטי
אלייך למעלה, אלוהתי,
אחמיץ את רגע ההזדמנות
לקפוץ בעוד מועד
למלט את נפשי ממצולות
|
גם בלילות
אני עסוק. מאוד.
תמיד חשדתי, פירורים ועדשים --
אין להם אלוהים.
|
...במקום אורגזמה
עד הבר
שאליו מסב אלוהים
|
איך את שם במרחקים
מנפחת ערפל נקי כבזכוכית,
מטילה עוצר
על הבהוביי מגדלורי,
|
לא למדתי מדעי החיים. לא מוסמך.
לא אחיה?
ותחשבו על זה...
|
משכבר טמנו את גללינו
בשקט ובהסתר
מתוך בושה שבהסכמה
בתוך אמנו האדמה
בתוך אבינו הים
|
בהיעדר תקווה
דגלי מחצי התורן מובא,
קפליו הקמוטים ממרמס
אהבתי
נצרבת בארון יגוני.
|
גבר גם בוכה
בעת שהכאב גואה,
לא חבל על הדמעות
|
גלים מוכי שדות אלקטרומגנטיים
המשרכים דרכם לשומקום
כשעוטפים אותנו, האור לגויים?
|
מקום זמן אהבה ו...אני.
מי קיים בזכות מי?
|
ע ער ערס ערסל מתנודד
ז זו זונה שוכבת בצל
מ מח מחט זרוקה בצד
ק קר קרא קראק
|
יושב בעגלת הזמן
נדחף לאן
באהבה שאין בה ספק
|
אברו הזקוף נכנס אלי רחם
נרתיק חם ולח תנועת הקסם
הנאה קדומה של שלמות מתפתחת
וסיום אלוהי ... החזרה מובטחת.
|
אני נפגע מעצמי
על שהסבתי את מבטי מהקיר
שעליו נכתבים הדברים
|
היאוש, צוק מחורץ, אכול
סערות אהבתי
הכו בו ללא רחם
חרשו, צלקו פניו
|
פנקס מתפורר
דם בעט נקרש
קץ חיי לאהובתי
|
ישנם לילות עת רקיע קדרות חובש
לא אור ולא צל רק ענן וקור כובש
עת שנאה קנאה מדון ושחור רוחש
שטן ומלאך המוות בקלחת בוחש
|
נערה שניטלו ממנה תשעה קבין
והאחד שנותר מוטל.
בספק.
|
איני יודע, לצערי,
איך להתאבל על אהובה שהלכה.
הלכה ללא שוב.
כך או אחרת
עבורי היא לא חוזרת
|
המתיני שם
אל תראי
אהיה שם עבורך
ללא תנאי.
|
כמעט ונפלתי במלחמות
כי אלו תמיד קורות
גם בני יצא לקרבות
וישוב מהם, ללא ספקות
כי לי זה לא יקרה
כי פשוט, אי אפשר אחרת
|
לא דרכתי בשדה טרשים
איך נמלאתי קוצים דוקרים
לא דיברתי מילה מיותרת
הכאב מפלח
הסבל רותח
|
אני מוכרח לבכות
וידיי מנערות פירורי יאוש
מתקווה חדשה שרקמת לי.
אני חייב להיות חמוד נורא,
כמו מכונת כביסה ישנה הרוקדת
כדי לסחוט ממך עוד מעט זמן.
|
נזעקו שגרירי התום
מה לך, איש יתום
כתמי הסתו, צהוב, כתום
שברי נפשי בל אחתום
|
הם שומרים על סודם החסוי
בקפדנות ראוייה לכל גינוי
רק פעם בשנה בשתיים ועשרים דקות
את הזרעים הם טומנים בעזרת מקלות
|
דמעות מטשטשות, אך
מהו נוף באפלה:
רקיע קרוע
איננו אלא כאב.
|
חלום כמקדש היית לי
הכהן הגדול לך סגדתיך
בוקר בבוקרו
חלום קטורת סמים
|
יום יום, כל יום
אני נופל חלל
למרגלות צלליתך
|
אלוהים אדירים שלי - חסר לי חור.
אולי יותר מאחד, אבל אחד בוודאי חסר.
ודווקא בראש.
|
שיר לילדים גדולים ורעים.
אבל רעים באמת!
ממולץ לשיר על פי הלחן הידוע.
|
גשם גשם משמיים
כל היום טיפות המיים
חומציות
רעילות
כמו פרות
משוגעות
|
מקווה של ייסורים
דמעות של אכזבה
נשברות על לובן חופים
ניגרות למעגל המלח
|
אנשים יוצאים מן
הארון
שלום עולם הקבעון
זה אני, מהארון
|
אתמול העיפה עלי כרית.
נמחצתי.
רגלי נשברו כולן
גופי התרסק.
|
"אור?"
שאלה אלוהים (וצחקה)
|
הן כשפתני כשף זה מכבר
ללכת שבי בקסמייך
אל בין סורגי ליבך
הכולאים את נפשי בו
ואין יוצא ואין בא;
|
אם יש צורך במיתה
רק בשביל האהבה
|
לא אליט ראשי
בכרית מצופה סאטן
היא אינה סופגת דמעות כמו
כרית מצופה כותנה פשוטה...
|
בזמן שאת אוהבת, אני הולך ומתערב באהבתך
ולא ניתן להבחין עוד בין אהבותינו,
|
כשעץ מחליט לפתע ללבלב בסתיו
הוא בעצם מתאבד.
אז אני מתלבט:
|
במחלקה הכי טובה,
אצל הטלרית הכי יפה.
שאלתי איך זה קרה לי...
|
עובש נתגלע בנפשי
לופת היטב כשורשים,
מנסה להסיר בעצמי
חומרי ניקוי אוזלים.
|
לא עזרו כל אמצעי המניעה
וכל תחנוניה שאשמר לא עזרו
הכל היה בסדר, ממש עד הרגע האחרון
ואז... שפריץ אחד קטן
|
אתמול בשש בערב יצאתי מדעתי
ארזתי אותה בנייר של עיתון מקומי
לאט לאט התפשטו כתמי טפשותי
|
מה, מה כל אלו שווים
בלעדייך...
|
תשובה לנתן זך : "לבדו".
לא טוב היות האדם לבדו
כמו בחייו שלו
שורות שורות קוברים אותו
|
לוקקת כל איבר
הנקרה בדרכה
|
כינור מר
צווח סקונדות
פוקע אלי מיתרים
עד שבוקר אוחז בי עייפות
למה הלכת למה הלכת למה הלכת
|
במדינה עשירה בדמיון
לא יהיה עונג גדול
מלמות באוהלה של זימה:
יתפלשו הנתינים איש בערוות אישה
יתפלפלו זה בחוריו של זו (וגומר/ת),
|
לעיתים אני נפגש
עם עלמה או סתם ברנש
ההולכים ללא כיסוי לכף
|
איזה כייף להשתגע, לשים זין על המון
לצרוח בקול צרוד כולכם בני זונותיים
לעלות לראש הגג ולהפשיל מכנסיים
שכולם יראו את האחוריים.
|
כשבא אור אל אבן
הוא מתנפץ
שאון רסיסי לובן
זעקת שברירי חושך.
|
ציפרים מתות בסתר
דולפינים נוטלים נפשם על חוף
עצים מתים זקופים
חיילים נופלים בקרב
|
מחור התחת ועד הפה
יש נכנס וגם יוצא
|
מה כבר ביקשתי לעצמי?
את כל העולם.
אהבתך היא כל עולמי;
ביכולתך להעניק לי רק את כל העולם.
|
עכשיו את שואלת
"מתי תשחרר את ליבי?"
הלילה, הלילה בחצות, עת
שטן ומלאך המוות
משמרתם פוקדים,
אפתח לך צהר של דמעות
|
חיים הוא נחל מים מפכים.
פרכוסיהם הראשוניים
נביעתם מבטן
האדמה.
|
כשבדידות עומדת בפתח
מחככת כפותיה בסיפוק מהול ב
שמחה לאיד
נולדת כוונה
|
את שמי הבוקר התכולים
מטרידים מלאכים שחורים
|
בכל זאת
לא היה פה שרברב שבעט בפרות
ואין דין סתימה שכזאת
כדין סתימה הנשפכת לחולות.
|
הרב בגר, הזקין מעט
הונו גדל תפח בקצת
דרדקיו עכשו גם הם בוגרים
השיירה עוברת והכלבים צוחקים
|
רוחי תועה כערפל הסמיך
נישא ברוח הסער המוליך
המצליף בשברירי טיפותיו
ומוריד מסך מהביל
אובד בדרך כל שביל
|
למה זה ככה, כאילו להשחית
עת שרוי במצוקה רגשית
ראשי טומן שמיכה לכרית
שמש זולגת מתפילת ערבית
|
ועכשו נפשי כרעיים
אבא כבר שוכן שמיים
מאופני מלאך מראה
אך הנוף כל כך קשה.
|
משבי אהבתך
מכיוונים משתנים מפתיעים
|
לאחרונה מתפשט פה כמו נגיף משוכלל מין טרנד כזה
|
חשבון לא סגור הוא
מותר האדם מן הנמלה אין:
|
ואז מתחיל האסון כי
אין מקום מדוייק
הארונות הפוכים, אין מקום.
בוודאי שלא לקפדנות
|
אבקשך נשיקה אחרונה
לפני לכתך
נשיקה של חסד אחרון
|
בזמן יכלו כל השעות
תהיה השעה בדיוק חצות
כל מחוגי העתות
יזקפו לראש האותות
|
הבי לי מספריי איוב
אשכב ימים על גב יסוריי
העשן משמשות שאול
אגזור קווצות נשמתי
קבוצה קבוצה
אחת ושתיים
|
הברק כבר לא כאן
רק הסות משתררת
וגשם ניתך.
|
סורו אנשים מחוצות
עת אקח ראשי המותז
אל היער, אל המערות,
הלוך אל תלכו בעקבותיי
|
ממותה דוהרת בערבות הקרח
קנאה ממארת, צורב המלח
|
מצפה לי ניתוח
הסרת אונת אהבתי אותה
האונה שכה הוסיפה לי אושר,
עליצות ושמחת חיים,
האונה העומדת להכרת.
|
בדממה נבקעים חריצים
המוליכים מכאן
ללא ידוע,
מפוחד
|
אש האהבה מתפשטת באברי,
מלטפת, מחממת
אך הצללית,
נרמסת בעקבי
|
שוב (אי) השקט הזה המשגע
אותי אלייך
מגביר את הכיסופים...
|
לסוג של שכרון חושים
התאימו טעם החבושים
לסוג של תאווה רגעית
התאימו טעם לימונית
לסוג של תשוקה רוגשת
התאימו טעם הכרכשת
|
האם זה אתה, קופיד קופידון
שחץ מחיצך ננעץ בליבי
חץ מאשפתך נחפזת לשלוף
חץ ירית מתוך משובתך
|
לנדוד אפשר איתן בשתי דרכים
כי תילי מילים הן לעיתים כוח
לאהוב לחבק לזכור לטרוח
או ללכת שמאלה ולשכוח
|
לנגד עיניי עצב
מראה יסמין קמל
פורע אבקניו לכל עבר
קריעת שבר בערב
|
אהובתי שלי ירוקת עיניים
בואי, תני איתי אהבים,
בואי, עשי שאהרה לך.
|
החול העדין והרך
הזורם בקילוח דקיק
בשאון חיי
|
נשוח עם נמר וחד-קרן,
נטייל בערוגות עם זאבים,
בזמן הנכון הן תבואנה כולן
ירוו את צמא אהבתנו
וילטפו ראשנו שלום.
|
שנינו מזיעים
עד קצה הסדינים
זהו מצב מסובך ביחסים
כי אז פתע נולד
אחד מחדש
עם אפס משומש..
|
אוננתי זיינתי
גמרתי החלפתי
חויילתי יריתי
פיקדתי הרגתי
|
אני שונא להפריד בינהם
כל פעם שהם רבים.
הם כבר מספיק ארוכים
והשפיץ שלהם גם מספיק חד
ובכל זאת, עדיין רבים.
|
יש לי חלום
מתוק מכל חלום:
לקשור את נפשי בנפשך
להצמיד את לבי לליבך.
היה לי חלום, היה לי חלום:
נפשי מתה עם לכתך
היה לי חלום, נפלתי על חומות מקדשך.
|
את צועקת לעברי "כנות, כנות"
|
נו, אלוהים, בחיאת אללה שלך, תהיה פעם אחת בן אדם ותסביר לנו
למה התכוונת כשעשית אותנו.
ולמה אני פונה אליך דווקא בשעה זו?
|
ישנם ימים בהם ה Inbox והטלפון
עושים יד אחת נגדי - ושותקים.
|
תזכיר לי בבקשה
לפני שאני הולך
|
הרמקולים הדהדו בקולו הרועם של המנחה
וכולנו התיישרנו לקו המסומן בסרט צהוב
מין סרט כזה, כמו שהמשטרה משתמשת בו
לסימון זירות רצח, למשל.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הכתום הזה עושה
לי חשק
לדלורית.
האשה הקטנה
פוצחת בדיאטה
סוערת. |
|
