ביום שחרחר אחד נצתוותי לקשור את החוטים המכוערים הללו שנמצאים
על כל נעלי הבוגרים הייתי. נורא בביצוע.
אולצתי לשבת שעות אל מול הכסא האדמדם בצבע אפרסק רקוב ולפטל את
החותים האפורים... ותמיד דפקתי את התהליך העדין כמשי...
למה אני מקשיב אל בחוץ במקום לבפנים?
למה אני שואל במקום לענות?
למה אני לא רוצה להיות כמו כל אחד אבל כזה אני רוצה להיות?
למה אני תמיד מפוצל לכל כך הרבה פרצופים?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
