|
תוך-כדי שסידר את הדגים הוא הקשיב לרדיו. קולו של המרואיין
נשמע נלהב כשסיפר על מופע מחול מרהיב שהגיע לארץ משוודיה ויוצג
באולם התרבות. "השוודים האלה... שיהיו בריאים. חולרות. רק צרות
הם עושים לנו. אבל מה, השוודיות..." רצף המחשבות שלו נקטע
כשהגיע אבי
|
קרן חושך ראשונה מלטפת אותך. אוחזת עדינות כוס בידך.
את מסתכלת ולא רואה. ידך מכסה פיהוק.
|
מהו ברגע הזה שמעלה אותך אצלי? מדוע נקוות הדמעות, הלחלוחית
הזו, עכשיו?
יושב חבוק עם אישה זרה. מלטף את שערה. מנסה להשאיר את עיניי
פקוחות למרות העייפות. רק כדי שלא אחוש, בבלבול שבין ערנות
לשינה, כי אני מלטף את שיערך.
|
מילים ככלי נשק, יש על מה לדון. יש שמילים שהן כמו קארבין ישן
וחלוד. מילה. שתיקה. טעינה. מילה. שתיקה. טעינה. המילים
כואבות. בציפייה דרוכה לכאב שיבוא, אתה עומד שותק. מחכה למילה
הבאה. אלו הן המילים המבולבלות, העצובות.
|
נשימה רכה חולפת על העורף. זהו מדעה המרגיע, מרדים, של הנפש
שיוצאת... פניה מועדות לביתו של אי-אה. בידיה תשורה קטנה: מפח
אויר. זה שיצא מהבלון של פו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בי מיר ביסטו
שיין
יגאל עמיר, בעוד
נסיון להרשים את
זאת שאהבה את
התל אביבי. |
|
