|
אני רוקדת
על רסיסי אמונה
בין רבדים תובעניים
בעולם התמונות שטופות זמן
|
ומה כבר מצאתי בך?
חוד מבטו, עצבות כתפיו
כאילו שאלוהים ניסה להרוות את צימאוני הבלתי מתפשר בטל
|
לאורך יממה מתמשכת ראשי שימש קן לתהיות מצטברות
כלהקת יתושים הן זמזמו באוזניי בצמא להסבר סביר
סבו, סבו במחוגי דקות חורקות, שותות זמן
|
ציפורים שחורות חוגות בשמים,
סוחטות עננים בחוטים דקים
|
מהתגשמות מחשבותיו היוצר פורץ בצחוק שטני
ונאחז בפיסת חומר פגיע כבכתר אמונותיו.
מקפל את אוצרו הרחק מעיניים זרות, מחום, מאבק, מגשם
ושומר עליו בשיניים חדות של חיה טורפת
|
שופטים אותי:
פירמידת פאזל שקופה.
|
צורתי הנרגזת נמרחת על הכסא בתשישות נפש,
אי-שם מעבר לגבולות הסובלנות.
ענן תנומה מערפל את גופי
ואני נאלמת
|
קר לי
הקפאתי את מקומי בעולם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לפעמים אני תוהה
למה לא מאשרים
לי יותר את
הסלוגנים.
אח"כ אני נזכר
שכבר חצי שנה לא
כתבתי סלוגן.
ואז אני שוב
תוהה למה לא
מאשרים לי יותר
את הסלוגנים.
וחוזר חלילה.
ץ סופית
והאלצהיימר. |
|
