|
לא הייתי מבחינה,
כבר לא הייתי מאמינה.
לא היה כיוון ולא פתרון,
ובקצה המנהרה, כבה לו האור.
|
תחילה הצבעים יעלמו,
אחר כך הפרח יתחיל לנבול,
ולבסוף, כשהפרח ימות,
אני אמות איתו.
|
אתה נשמה, אתה מלאך,
אותך ממני אף אחד לא יקח,
ואלוהים נתן, ואלוהים לקח,
אבל אני אותך, לעולם לא אשכח.
|
קרבת אליי, חייכת,
והסבתי את מבטי,
ידעתי שלא תחזור.
|
ואני נשבעת לעצמי
שלעולם לא אשכח
שאזכור הכול לעד
אאסוף את הזיכרונות
אחד-אחד, בד בבד...
|
זה מדהים,
איך יש לאנשים כל כך הרבה כסף,
וברגע אחד הם עלולים לאבד הכול.
איך אתה עובד כל כך קשה בשביל להשיג משהו,
וכשאתה משיג אותו ברגע אחד הוא נעלם.
איך כל החיים אתה מחייך את החיוך המדהים שלך,
וברגע אחד הוא נעלם מפנייך ונהפך לעצוב.
|
כי כשאני לצידך,
וכשאני רוצה אותך,
הציפורים מצייצות כשירת מלאכים,
והן עפות אל המרחק, את החופש מרגישים,
הן נוחתות ומבטיחות שהבאות, יהיו טובות...
|
אך זה מפחד, וזאת מאוהבת
והוא מתעופף, והיא כואבת
אי מתי יחיו ביחד באמת?
הן יחיה אהובה לנצח,
או שמא כבר מת?
|
ואתה שוב מתבונן בי,
ומחייך אליי את החיוך התמידי,
ואני מביטה בך, ואתה מביט בי,
בעיניך מופיע הכחול של הים
|
הלחישות השקטות, הנעימות, המרגיעות,
כאילו מנגנות באוזניי מנגינה אהובה,
הכול חוזר, מחייה את גופי,
והלב פועם במהרה כמו בפעם הראשונה.
|
והיא חשה בידיו סביב גופה,
ובתוכה מערבולת, קרבה סופה.
אש ומים, מתחברים להם כאחד,
נוגעים בלב שמיים, במגע מיוחד.
|
עיניך מביטות מטה,
נמנעות מלהביט בעיניי,
מחפשות דרך טובה יותר לאמר את האמת,
להביע, אך לא לפגוע,
לנסות לא "לא"...
|
וכל מה שנותר לי ממך
הוא תמונה, כשעל פנייך חיוכך,
והרוח נושבת בשערי,
והמוזיקה מתנגנת באוזניי,
וכל מילה, ולו הקטנה ביותר,
מזכירה לי אותך.
|
אך הלב לוחש לא, אני מסרב,
והוא נזכר ברגעים, לרגע חושב,
ומשפיל עיניים, רק הוא ידע כאב.
|
ואתה מרים את ידייך, ונוגע קלות בלחיי
ואני נמסה... לא יכולה להגיב,
לא רוצה לאבד את המגע שלך
ולו לרגע קט
|
אט-אט, שעה-שעה, יום-יום,
מוחי מודע כי תעלם בקרוב,
איני יודעת אם יש בידי משהו לעשות
|
עיני כבדות, אני מרגישה תשושה
ובליבי משקימה לה עם שחר
שוב אותה התחושה
אני זקוקה למרחב
|
ואני מסתובבת, כולי מבולבלת,
איך אמצא את הפרח המיוחד,
שלא ניתן לכל אחד.
ושוב אותו קול קרא לי מבפנים
|
אך עד מהרה, ובלי הבחנה,
החלו להופיע כתמים על התמונה.
מאיימים על כל האושר,
שאט אט שקע
|
מרגישה שאין יותר כלום,
חיי שבו להיות ריקים.
כאילו חיה בצל עצמי,
נואשת, כועסת,
מחפשת אותך בנרות
|
רוצה רק להריח שוב את הריח,
שתנשק את שפתיי בשקיקה,
נמאס לי כבר לחכות,
התעייפתי מלאהוב,
|
על רחבת הריקודים נרקוד צמודים,
יד ביד, פנים מול פנים.
הירח יאיר לנו, זוג אוהבים,
ומעלינו שמיים מלאי כוכבים.
|
את השפתיים, אלוהים את השפתיים,
כמה מושכות הן...
כאילו קוראות לי לבוא אליהן,
להתקרב עוד ועוד...
|
אני מניחה את ראשי על הדשא הרך,
ורואה אותך לפתע מתוך אחד העצים צץ...
אתה מתקרב, ומתיישב... מלטף בידייך את לחיי...
|
בכל לילה לפני השינה
נושאת אני לאלוקיי תפילה
ומודה, על ימים ושנים,
של אינסוף אהבה.
|
כל הציפורים למדו את מעופן
ורק אני נותרתי לבדי
מחכה שתבוא
שתיתן לי סיבה להיות מאושרת
|
הוא זה שתמיד יגן עליך,
ותמיד תרגישי בטוחה לצידו.
תרגישי שאיתו כל העולם בהישג ידך,
ובהיעדרו כל העולם מחליק לך מהיד.
|
ואין לי עוד כוח...
אני מרגישה מותשת,
נלקחה ממני כל התקווה, כל האהבה,
היש יותר גרוע מהאכזבה?
|
It is very cold, dark and wet outside.
I hate it when the rain comes. I hate it when it starts to
fall, on and on and on, and never ends. But most of all, I
hate the fact that so many lonely nights have passed since I
saw you for the last time.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יתרון מספר 7
בלהיות תיש:
לעולם לא תראה
את שערי בית
ההבראה שלוותה.
גם אם אתה
פסיכי.
תיש שיכור |
|
