|
בזמן שחיכיתי באולם הגדול תהיתי אם הוא השתנה. אם הוא עדיין
אוהב אותי. וכשהמחשבה הזאת עלתה מחקתי אותה מיד, כי לא יכול
להיות שכל כך הרבה השתנה בחודשיים האחרונים. נכון?
|
הפכתי להיות אחרת
ברגע שפתחת לי את העיניים
זה כ"כ נכון, אני לא מאמינה
|
אתה אחד. לא ידעתי
יש עוד כמוך, ואני נשבעתי.
|
כמה שמחתי ששלחת סימן חיים
הייתי צריכה לדעת שבנוגע אליך, העניינים רק זמניים
כי פעם אתה מוזר ופעם אתה נחמד
באמת שקשה לי להבין אותך, גלעד.
|
סובלת כי סבלת.
מבינה שהבנת.
ראיתי שראית.
כאב לי כי כאב לך.
|
חברות נפש כזאת עמוקה
כל ריב גורם למועקה
|
כל כך הכאבת לי, שרציתי לברוח
להתחבא מתחת לשמיכה, להירדם ולשכוח
כנראה שהייתי יותר מדיי שקטה
כי פשוט הסתובבת ויצאת בטריקה
|
כי ברגע שאני אחזור להתייחס אלייך ימאס לך מחדש ואתה תדרך עליי
שוב. הפעם תסובב את הרגל קצת יותר, שהרסיסים יהפכו לפירורים.
פירורים של לב שפעם היה שלם.
|
אני לא מחפשת מושלם... אני מחפשת אחד שישלים.
נראה לי דיי לגיטימי. אז למה אני לא מוצאת?
זה יותר מידיי לבקש?
|
בגללך התחלתי לבכות. התחלתי ומאז אני לא מצליחה להפסיק.
בגללך כולם הבינו שיש לי רגשות.
בגללך כל מה שרחוק נראה כבלתי אפשרי.
בגללך אני עייפה. עייפות שלא עוברת כשישנים.
|
העיניים שלי רוב הזמן היו סגורות, מפחד.
וכשפתחתי אותן הכל היה חשוך.
יכולתי להרגיש אותך מחבק אותי, מנסה להפסיק את הרעידות
אבל שלא יכולתי לא לרעוד. כאב לי.
|
אולי פשוט תצייר לי מפה. בבקשה. רק תעצום עיניים וצייר לי מפה.
תסמן בה את השביל שעליי ללכת בו. אני לא רוצה לאבד אותך. אני
צריכה אותך.
|
אבל איך אפשר להשתיק אותם? את אותם אנשים שכל מה שברצונם זה
שלי יהיה טוב. שאני אהיה מאושרת. שאני אקבל מה שאני רוצה.
מה בעצם אני רוצה? זאת שאלה טובה. אתם יודעים את התשובה?
|
"כל עוד את מצפה, זה לא יגיע" אמרתם... אז כנראה, שזה לא יגיע
אף פעם.
|
אם היית מרביץ לי, היה כואב לי פחות. כאב פיזי זה כלום לעומת
מה שאתה מעביר אותי. אני מסתכלת לך עמוק לתוך עיניים גדולות,
בחיפוש אחר תשובה שבטח לא תבוא. המבט שלך ריק, קפוא. או שאולי
פשוט לא מוכר. מי אתה בכלל?
|
אם לא עכשיו אז מתי?
אני יודעת מה אני רוצה וכנראה שתמיד ידעתי
זה הזמן שלי, להחליט לבד!
|
שנה עברה. אני לא יודעת עלייך הרבה יותר ממה שידעתי קודם. אתה
בשבילי סוג של זיכרון רחוק שתמיד ישאר שם. מיוחד. כזה שמעלה
חיוך ספק מריר ספק חולמני. מה שבטוח החיוך ילדותי ואמיתי.
|
זוכר ששאלת אותי מה המשאלה הכמוסה שלי? אמרתי לך שאני לא
יודעת, ואתה חייכת ואמרת "דווקא כן" אבל לא לחצת עליי לספר.
אני לא יכולה להסתתר כשאתה מסתכל עליי, כאילו כל מחסום וחומה
שיש בי נופלים ברגע שאתה מחייך אליי.
|
אני לא צריכה שתגיד לי עם מי לדבר ועם מי לא.
אני לא צריכה שתאשר לי לצאת בערב.
אני לא רוצה שתיגע בי שוב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"תגיד, אתה
אמיתי?"
בלה לפינוקיו |
|
