|
נ' התיישב על המיטה עדיין מהרהר בתחושה הזו שמישהו או משהו
נמצאים בקירבתו, בעוד רגליו מגששות בין ערימות של בגדים ושאר
חפצים שהיו מוטלים על הריצפה בתקווה שאחת הערימות היא נעלי
הבית שלו. משנמצאה האבידה דידה אל עבר בית הכיסא.
|
כשחזרה נשמתו לאפו, עדיין מלטפות היו הידיים על מגען המרצד.
שכב אדם מתעשת לאיטו, מתרפק על הרגע, על העונג החדש. הוא ידע
כי הוא אוהב אותה אפילו עוד לפני שנפגשו, עוד לפני שהביט
בפניה, וכעת כשהייתה לו, חיוך נקבע בפניו כעווית.
|
להרף עין חשתי בכאב האנושי, בעונג האנושי ובמסדרון הארוך והאפל
בו כולנו פוסעים בדרכנו לשום מקום. הכאב הקצר אך הבלתי נשכח
השיב אותי להכרה חלקית בכך שיש לי קיום נוסף והיסטורי מעבר
להיותי אלוהי הרגע.
|
לא מתעסק יותר בכאב או ברחמים עצמיים
גם לא מנסה להיות מתוחכם או מקסים
|
אש אחת אוכלת אש אחרה
בעירה שאין בה ערות
לבסוף תכלה את עצמה
|
המוזר הוא, שברמה הספרותית אנחנו בני זוג מתאימים, אבל בחיים
עצמם, מחוץ למילה הכתובה שנינו ממשיכים לחפש. אפשר לראות את
ההבדלים בגישה אל החיים, בין שני הקטעים.
|
אני המוזיקאי שלא ידע לפרוט אקורד,
אני המשורר שלא ידע לכתוב מילה,
אני הצייר שראה את העולם בשחור ולבן
וידיו רעדו משאחז במכחולו ובמברשתו הדקיקה.
|
לפחות מלפפון בחומץ יש לו מטרה ברורה,
בקיום החמצמץ שלו.
|
לפחות מלפפון בחומץ יש לו מטרה ברורה,
בקיום החמצמץ שלו.
|
את אינך,
באישה אחת,
או באיש.
מנתרת מאדם לאדם,
ורק אני אותך רואה,
קסומה ובהירה,
וטובה, ואוהבת.
|
אז פניתי על עקבי,
והשתרעתי על יצועי כזונה מותשת,
לאחר יום של מעשים שאין הפה אמון על דבריהם.
|
ומנגד,
רוטן העולל ועומד על המקח,
יקבל הכל,
כאן ועכשיו,
או ינעץ את השיניים שאין לא,
בבשר המתכווץ בחשש.
|
אל תתקרבי אפילו לא סנטימטר אחד נוסף.
אני יכול להריח את הנשמה המטונפת שלך.
אני רואה את העולם שמאחורי גבי,
משתקף במראות הצבע הנהדרות של עינייך.
|
אני הרווק הנצחי, זה שמזיין כל מה שזז, החל באונות המוח וכלה
בתעלות השתן, בחורי העונג, במערות החיריון, במציצות הגרון
ובעיני הכבש המביטות בך כלפני שחיטה. לא אהבתי מעולם ולמרות
זאת אהבתי את כולן. אני השטחיות במיטבה, מוסוות היטב בים של
אמירות תלושות ומרחפות.
|
ובכל זאת הצל שלה רודף אותי.
ואני נמלט,
ונפלט,
ונחלט,
כמו מלפפון בחומץ.
לפחות מלפפון בחומץ יש לו מטרה ברורה,
בקיום החמצמץ שלו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
קוראת יקרה,
קוראת חביבה,
קראי את היצירה
ולא מסביבה. |
|
