צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"אייל אני נורא מצטערת, אבל... זה לא בגללך, זה... אנחנו פשוט
לא מתאימים".
אייל עמד מולה מתקשה לעכל את מה ששמע עכשיו, מביט בה בהלם
מוחלט, מאחורי גבו עוד מחזיק זר פרחים, שהוא הביא לה, לשחר,
לכבוד חודשיים של חברות.
"מה זא"ת?" הוא שאל בקול רועד.

כל כך קל להתאהב,
לחלום חלומות של אחרים,
ועמוק עמוק בלב,
את יודעת שאהבה היא רק מילים.

ימטיר הוא את הגשם,
בזמן אחר ואחרון,
שימחה את היובש,
מכל מה שעמד בחום.

אני רק יודע, שזה קל,
לאהוב.
אני רק יודע, שזה קשה,
לחשוב.

אז ביקשתי שמחה,
בתוך קופסה קטנה,
שאפתח בכל זמן,
שארצה להרגיש מוגן.

בלב שממנו נעלמו עינייך,
מזרקת הבדידות שוב מתעוררת,
בלב שלוחש את מראה שפתייך,
קליפת התקווה שוב מתפוררת.

לוקטת זיכרונות,
בספרים עבותים,
מאבדת שמות,
שהיו לכינויים.

שיר לרומנטיקה,
ביקש המורה,
לכתוב בסמנטיקה,
לכתוב על ההווה.

שיר על רומנטיקה,
ביקש הלב,
תכתוב עליה,
תכתוב על שכואב.

בקו דק, של החיים,
בדרך לא דרך,
דקה כורידים.
לא תפנה מבט,
לא תשקוט מעט,
תיתן ללהט המלכודת,
לגבור,
ואין איך לחזור.

זה לא אף פעם,
זה לא בלתי אפשרי,
זה לא את,
וזה לא אני.

הנה הבדיחה,
לבדיחה אין אהבה,
זו בדיחה אתם יודעים,
בדיחה של החיים.

שפה אל שפה,
נשימה אל נשימה,
גוף אל גוף,
בחום גופה עטוף.

אחרי ניסיונות כל כך גדולים,
לפרוץ את אותן דלתות,
בכוחות ושכנועים,
באלף מלחמות.

ימים אטומים,
בערפילים סובבים,
את כל כאביך מנסים,
בנחישות להרדים.

עצמתי עיניים, כבר שבועיים,
לא ראיתי אותך בראש,
בדמיון את הופעת,
לפרקים, הלב בלט.
מחיוכך, נוצצים כוכבים,
מבריקים בחושך ובוהקים.

כמעט.
רק כמעט בוכה
ואני לא רוצה...
יותר כלום מכם,
כמעט.

שנים של האהבה נפרצות..
שיר ועוד שיר לא יחזירו אותך אלי,
הדמעות כבר לא זולגות, הם רצות,
כמו כל שאר חלקי הגוף להחזיר אותך בחזרה, אהובה.

קופץ מעל הים,
קופץ מצוק אל צוק,
נעלם לרגעים, ופתאום מרגיש ניתוק.

חולפת, לא עוצרת, לרגע אחד,
חולפת, מתגנדרת בשביל מישהו מיוחד,
חושבת יותר, עושה פחות,
נופלת לפעמים, אוהבת לבכות.

אבל כעת אני מרגיש שבתוך גופי,
הלב התאבד, והנזק שהשאיר,
הוא אסון כבד.