|
There she goes.
Skipping down the stairs like a five-year-old,
Like she always did.
|
But the moon in her eyes
Is what holds on his strings.
|
But there's too much of you
So I remain here
Too much of you
That much I can't bear.
|
איך אפשר,
איך את מסוגלת
אני שואלת אותי
פעם ועוד פעם,
להיות המתנצלת
תמיד.
|
ויש שם כיסאות מרופדים בבד אדום
ואח בוערת
וריח נפלא של מציאות אחרת.
|
בחיים
כל אחד מנסה לאחוז
להחזיק בכח בכל ששייך לו
ולא לעזוב.
|
זה לא שאינני מחבבת אותך
לעיתים אתה חבר קרוב מאוד
|
מסקרה נוטפת מהריסים
העיפרון יורד
והאיפור נמרח
והנה, כעת אפשר -
אפשר לראות אותך.
|
וכל הדברים
שרציתי להגיד לך,
|
אני מסתכלת,
כמו שרק אני יודעת
על כל האין שמסביב.
הרוח מטשטשת הכול בימים אפורים.
|
כי ככה אתה אוהב אותי
שקטה
בודדה
קטנה מאוד, לעומתך.
|
אם הייתי מסוגלת
אם הייתי מעיזה
הייתי חותכת לעצמי את הוורידים.
|
כשהחול רך
אני טובעת בתוכו
שוקעת פנימה
|
החלון שלי פתוח
אוויר קריר של ליל סתווי
אבל אני כמו סגורה בכלוב
כלואה במהותי.
|
מיתרים דוממים
ואבק מתגבש
הצעקה חנוקה
והכעס גועש.
|
קמה, מתהלכת. מחפשת מנוחה. אולי כוס מים תעזור קצת, תשקיט את
החוסר שקט הזה. אולי המים יתקעו בגרון הצורב הזה שלי, ויחנקו
אותו עד שיעלם.
|
שוב במקלחת. כמו בכל יום. שוב מתמסרת לליטוף העדין אך העוצמתי
של המים, לשמיכת הרטיבות החמימה שמעוררת ומרפאת אותי מבפנים.
המים, הזרימה, הם כל חיי ואהבתי. בכל משבר או שמחה אפנה אליהם
כדי לזכות שוב בשלוותי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לכל איש יש
מספר, שחרוט לו
על היד, וחרוט
לו על פגוש
המכונית |
|
