|
היא בורחת.
היא צועקת בהיסטריות ובורחת.
היא תוקעת את הריצה הכי מהירה שהיא אי פעם רצה.
היא מנסה לא להסתכל אחורה, כי היא יודעת מה היא תראה.
|
It's been a week since I wrote my last short story. I called
it "Perfect". It was a story about a young boy who has no
problems in his life. At the end of the story, the boy was
killed by a shoplifter. It was supposed to be the story that
would present m
|
"Well, what monsters always yearn for!"
"And what is that? Blood? Souls of the innocents? Bodies of
fallen comrades? Revenge upon mortals?"
"No... no... nothing unsophisticated like that. Monsters
yearn for margarine!"
"Margarine?"
"Yes! Margarine!"
|
"So what do I get out of confessing?"
"God's forgiveness."
"I'm a f-cking mobster!!! The only way I'll get God's
forgiveness is if I give him a hand-job!"
"Then you better prepare your hand, because you are about to
meet your maker."
|
C'mon man! Just look outside for a minute."
"Let me sleep with your girlfriend."
"WHAT?!?"
"I'll look outside, if you'll let me sleep with your
girlfriend."
"You're joking, right?"
"Of-course not. She's very attracting."
"She's in a coma!!!"
|
"לחגוג, הא? את מה יש לך לחגוג? את החזרה האיטית של הנאציזם
לעולם? את העובדה שבעוד את חי לך בדירה עלובה איזה מיליארדר
נמצא לו באי פרטי ומשגל בחורות שאתה רק חולם לפגוש? את העובדה
שהקרינה הסלולרית תביא, קרוב לוודאי, למותך בעוד מספר שנים
מעטות?"
|
In the past, when he looked up to the sky, the moon appeared
hostile, as if it was challenging him, but now, as he looked
up to that great ball in the sky, he almost felt as if he
was staring at a sibling.
|
"Go on," Hermione said, pointing shyly towards her tender
womb. "I'm not going to stop you."
Ron looked at Hermione's naked body. This was the body of
his one, true love. This was the most beautiful thing his
eyes ever laid upon. This was the most beauti
|
"You're blind?"
"Yes."
"You don't look like you're blind."
"No really! I am blind!"
"Prove it."
"You have a mustache."
"No I don't!!!"
"See!"
"See what?"
"If I could see, I wouldn't have said that you have a
mustache."
"You've got a point."
|
"I'll kill you!"
"No you won't!"
"What do you mean 'No you won't'?"
"You just said that you aren't going to kill me."
"When did I say that?"
"Just a minute ago."
|
אני חושב שהזיכרון הכי מתוק שיש לי מילדותי, הוא אותם ימים
מדהימים, בהם כל שעשיתי היה לשכב על הדשא, שליד תחנת רכבת
שוממת - שבאופן פלאי הצליחה לשרוד את תהליך העיור רחב הידיים
ולהישאר עומדת - ומביט אל עבר השמיים הכחולים.
|
"יוני... היא כל-כך נוראית החן הזאת? אולי תיתן לזה צ'אנס?"
פתחתי את הפה להשמיע התנגדות, אבל היא מיד המשיכה.
"אתה זה שכל הזמן מתלונן על זה שאין לך חברה. אז הנה, מציעים
לך אחת על מגש של כסף ואתה עוד אומר 'לא'? תחשוב על אבא שלך.
תחשוב כמה אתה מכאיב לו."
|
ג'ין ושרון דיברו איזה חמש דקות ופתאום אביגדור אמר "אתן
יודעות שיואב מלקק את עצמו?"
בשולחן שררה שתיקה.
"מה אמרת?" שאלה שרון.
"ג'ין תקעה באביגדור מבט לא מובן והוא חזר על דבריו "יואב מלקק
את עצמו."
|
בנג'י התחיל למשוך בפראות ודובי עמד אדיש, מה שיצר בפניי
דילמה, האם לעצור לבנג'י או למשוך את דובי.
הדילמה הזאת נפתרה כשדובי ראה חתולה והחל למשוך בפראות אף הוא.
מכיוון שהיה לי הרבה זמן פנוי ולא היה לי ממש משהו אחר לעשות,
נתתי לכלבים שלי להוביל אותי ליעדיהם
|
יואב נכנס בחשש לחדר החשוך. הוא התחיל להזיע והטיפות טשטשו את
הראייה שלו. פתאום הוא התנגש בעמוד ואישה זקנה עזרה לו.
"בוא שב." היא אמרה.
יואב התיישב ליד שולחן קרוב והסתכל עליה במבוכה.
"אני לא מאמין שאני עושה את זה".
"עושה מה?"
"בא לכאן. נשאר בחדר הזה. א
|
"זהו שוד!!!" צעק במקצועיות שודד כריזמטי בעודו אוחז באקדח בעל
קנה מידה מרשים באחת מידיו. "אבקש ממכם לשכב על הרצפה ולא לזוז
שמא אפלפלף בכם."
אני לא הייתי ממש בטוח שיש כזה פועל שקוראים לו פלפלוף, אבל
הנחתי שיש איזו משמעות עמוקה מאחורי העניין.
|
"למה אמרת את זה?"
"חשבתי שהשיחה שלנו זקוקה לתמריץ נוסף."
"אז למה תורת הפסיכואנליזה?"
"כי היא מגניבה."
|
"בת-חן?"
"כן?" בת-חן הסתובבה ומולה ראתה את יוני, בן שהיא לא ממש הכירה
מכיתת מחוננים.
"היי."
"מה רצית?" בת-חן שאלה באי-נימוס.
"רצ.. רציתי לדבר איתך."
"על מה?"
|
חלמתי הלילה שרודפים אחריי קיפודים. אחד הקיפודים ירה עלי קוץ
ופתאום הופיעה מולי אחות ביה"ס ונתנה לי זריקת אנטי-קוצינוס.
כשהתעוררתי, ניסיתי להבין את משמעות החלום. שאלתי את אחותי,
יעל והיא הסבירה לי שהחלום הוא מטפורה לפחד שלי מבנות.
|
הבטתי במראה ונחרדתי לגלות חצ'קון ענק במצח שלי. זה היה בדיוק
15 דקות לפני שאימא שלי הייתה צריך להגיע כדי להסיע אותי
לביה"ס, והקדשתי את כל הזמן הזה בלנסות לכסות אותו. ניסיתי
לשים עליו משחות, אבקות ומרוב ייאוש ניסיתי גם איפור של אימא
שלי...
|
מימיי לא שמעתי שיר של עפרה חזה. לכן, לא ממש הזיז לי קצוץ
כששמעתי שהיא מתה ולא ממש הבנתי למה כולם מתרגשים ממוות טיפשי.
חוץ מזה, כעסתי על איך שבגלל הכבוד היא החליטה לסכן את הצוות
הרפואי שלא ידע שיש לה איידס.
אז כתבתי על זה קצרצר.
|
האדון משה רוזנצוויג לבש את מגבעתו הטובה ביותר, את מעילו
המחמם ביותר ואת נעליו האורטופדיות ביותר, ויצא מביתו.
יעדו היה ברור, ביתה של העלמה הלנה ירקוז, חברתו לחיים. מטרתו
אחת הייתה - לנתק את קשר האהבים המסועף אשר התפתח ביניהם.
|
שאלתי אותו איפה הוא עובד והוא אמר לי שהוא עובד בגלגל"צ.
פתאום הכל התחבר לי. הקול. התחנה. המראה המהורהר נפשית של
האיש. זה היה גידי שפרות.
|
הם לא ידעו איזה פוקימון להוריד. אז המנכ"ל של נינטנדו הביא את
נכדו בן ה-3, כדי שיבחר איזה פוקימון הוא הכי פחות אוהב. הנכד
הצביע עליו. הפוקימון ה251. המנכ"ל הזדעזע ולא הבין מדוע נכדו
בוחר להעיף את הפוקימון הראשי, שעליו בנויה התוכנית.
|
"טוב, קודם כל אין כזה דבר כמו חזיר בר מעופף," התחיל אמיר את
הסברו "ונניח, היפוטית לגמרי, שהיה אחד כזה, הרי כל חוקי
ההיגיון הפשוט מצביעים על כך שלחזיר בר מעופף יהיו זימי רוח
בצווארו שבעזרתם יעוף ולא כנפיים. ואת זה אני לא קובע סתם.
עשיתי על זה עבודת מחקר!
|
תקעתי את החרבון של החיים שלי. הוצאתי הכל. כל מה ששמרתי בתוכי
כבר 14 וחצי שנים.
הוצאתי את כל הלכלוך שהצטבר, הוצאתי את כל החתיכות הקטנות
שתמיד נתקעו לי. הכל.
|
"לא תמיד אמצעי המניעה פועלים, מותק. אז בד"כ חוטפים מזה
מחלת-מין, אבל במקרה שלנו נכנסתי להיריון."
לא הייתי בטוח מה היה נורא יותר בשלב הזה. למות מאיידס, או מה
ששימרית הרגע סיפרה לי. זה לא שלא אהבתי אותה... אבל למה הכל
היה חייב לקרות כל-כך מהר?
|
"אבל אני אוהב אותך."
"אני יודעת שככה את חושב שאתה מרגיש, אבל למעשה, אלו הם רק
רגשי הערכה וידידות שאתה חש כלפיי."
"איזה הערכה וידידות??? אני אוהב אותך קוס אמק!"
"תשמע, יוני, גם אם זה היה נכון, אתה יודע שאני רוצה להישאר
ידידה שלך. היחסים בינינו חשובים לי
|
"אח, ימי הקיץ הסתוויים," דיבר גידי אחרי השיר "Time of You
Life" של "Greenday". "הם כמו רוח רעננה הנושבת ונושבת ולא
פוסקת, עד כי השמיים נותנים תחושה כאילו הם נופלים ואתה חש
בצורך לחבק אהוב."
באמת שאני שונא את גידי שפרות.
|
בנג'י התחיל לנשוך לדובי את הצוואר ואני ושלי המשכנו לדבר.
באיזשהו שלב לדובי נמאס מבנג'י והוא דחף אותו לאמצע הרחוב.
בנג'י לא נרתע כל-כך מאימת הכביש והתחיל לרחרח אותו בקפדנות.
פתאום, משאית נכנסה לרחוב והתחילה לצפור בעצבנות.
|
כשזה קרה, הייתי בן 9. ניסיתי להבין איך לחבר בין סופר-מגמן
הכחול לאולטרה-מגמן הסגול, כשזה הכה בי.
הבנתי לפתע הכל. זה היה מצב מאוד מבדר, של ילד בן 9, שפתאום
מבין. מבין הכל. לא קצת. אפילו לא הרבה. הכל.
|
'גוש חרא' הוא השם השגור בפיהם של אנשי שכונתי, כלפי שדה
שבמקום חול, הוא "מרוצף" בחרא. אין שם מקום אחד שאין בו לפחות
10 שכבות של גללי כלבים. פקחי העירייה לא עושים דבר בנידון, כי
כל צוותי הניקוי שנכנסו מעולם לא יצאו. המקום הוא כמו מכה
(האבן הזאת שהם עולים אל
|
הייתי בטוח בעוד כמה דברים. הייתי בטוח שהשנה היא 2011. הייתי
בטוח שאני נמצא על חללית המחקר "בן-גוריון 4", שיצאה מישראל
לפני עשר ימים. הייתי בטוח גם שלפני חמש דקות נוצר כשל מערכתי
שגרם לקריסת מנוע האנטי-חומר שלנו, או, אם לנסח את מצבי בשפה
יותר פשוטה לבריות.
|
בעיניים רועדות אני מסתכל על הגוף הקר שלה. אני מסתכל על החזה
שכל-כך חמדתי, מפתה ומתעתע כתמיד. על הצוואר הענוג, רך למגע
העיניים. ועל הפנים... דמעה מאיימת ליפול, אבל אני עוצר אותה.
לא מגיע לי לבכות עליה.
|
אני ארוץ בהיסטריות לעבר הכיתה, שבאמת לא רחוקה, אבל אני אוהב
להיות דרמטי ואז, בגלל חוסר תשומת לב עיקבית, אני אתנגש בה.
"אה, היי ." אני אגיד מובך.
היא תתאושש מהמכה, ותגיד לי היי צייצני בחזרה.
אנחנו נדבר איזה, שתיים, שלוש דקות, ואני בכלל אשכח
|
חלפתי על פני שני אנשים שמיתנו אהבים כשחבורת שדים עינתה אותם,
חלפתי על פני אוטובוסים מתים, חלפתי על פני ערבי עם שפם וגם
חלפתי על פני אדם תמהוני שאחז בשתי לבבות בידיו.
|
בחצי שעה הראשונה של הנסיעה, כשהאוטובוס נוסע במהירות של צב
שיכור בים של דלעת, ניסיתי לנגן במוחי את השיר "רומיאו ויוליה"
של Dire Straits עשרות פעמים. בסוף מאסתי בו, והחלטתי לבהות
באנשים. ובדיוק באותו רגע שמתי לב שזוג נערים התיישב בספסל
שמלפני.
|
"להוריד חולצה."
נשמע קולו לפתע.
נאנקתי.
"מה? כאן?"
"כן."
"עכשיו?"
"אז מתי?"
"אבל... למה?" שאלתי והבטתי בו בעצב.
"כי אני הדוקטור, וככה הדוקטור אומר!" הוא ענה לי עם
חיוך-ניצחון אכזרי.
|
לא עצירות כזאת שעוברת אם אתה יושב על האסלה שעתיים, אלא
עצירות רצינית. כזאת שמרוב מאמץ בולטים לך הוורידים מהראש ואתה
מפחד שיהיה לך התקף לב. כזאת שאתה יושב שבע שעות על האסלה ושום
דבר לא יוצא.
|
לפני 33 ימים משהו נדבק בי ולא משנה כמה אני מנסה, אני לא
מצליח להשתחרר ממנו.
לא יודע לתאר את זה, זה דבר כזה לא מוחשי, שתופס אותי מדי פעם
ביום ועושה לי כזה "בוו!".
|
תמיד כאשר הייתי הולך ברגל הייתי נתקל באיזה טיפוס קולני אשר
הידיעה כי קיים אדם כמותו בעולם הרבה לי את מצב הרוח לשארית
היום, או באיזה עמוד שהופיע לפתע, כאילו רק על מנת שראשי יכה
בו.
ואף על פי כן, המשכתי ללכת, שכן אין אדם יכול לוותר על הליכה
ברחוב אם חפץ הו
|
"ומתי לא יהיה לך מוקדם מדי?" הוא תמה לבסוף.
"לא יודעת," היא ענתה בעצבנות. "איזו מין שאלה זאת?"
|
I see a blue sky when it's actually gray,
I can find a needle in a stack of hay.
I find health in the brink of death,
I discover openness amongst men of stealth.
|
"איפה את?" אני שואל.
"אינני" היא עונה בפשטות.
|
לא
מה זאת אומרת לא?
לא זה לא.
ומה אם אתחנן?
|
הייתי בכינרת,
הייתי באילת.
|
Dear Douglas,
I must admit that I am not used to writing to dead people.
It's not something that I occasionally do, especially not to
people whom I do not know.
|
I have been sitting in my chair for the past hour or so,
trying to figure out the reason as to why I am so depressed
lately. Actually, I know the reason: Her.
|
כל יום, אני מוצא את עצמי בוהה בה. אין לי סיבה מיוחדת.
|
כל זה היה נסבל, לולא הצורך העז שלי לתקוע את אחד המשפטים
האלק-שנונים שלי בכל שיחה עם בן-אנוש. אני אשכרה מצאתי את עצמי
מדמה באוזניי חבריי לשכבה איזה תצלום אחד שעשינו ל"דשא שירקו
עליו מוחטות רטובות במיוחד עם הרבה שנוזלי בתוכן, שעובר כלב
ומשתין עליו.".
|
יש בה משהו שגורם לי להרגיש מבולבל. משהו בעיניים שלה.
כשאני לא מסתכל עליהם, היא נראית כמו כולם. פשוטה. אבל כשאני
מסתכל על העיניים שלה, אני לא שם לב לשום דבר, גם אם יש עמוד
מול הפרצוף שלי...
|
כשאני מתגלח, מוריד את הזיפים המבצבצים מראשי, אני מרגיש כאילו
אני טובח באלף חברים שלי.
בעבר, כשרק התחלתי להתגלח, אני לא ממש הרגשתי זיקה מיוחדת
לחבריי הדוקרניים אבל אז, לאט לאט, התחלתי לאהוב אותם.
|
היא יפה. אלוהים כמה שהיא יפה. מי לעזאזל אני חושב שאני, שאני
מסתכל עליה? מאיפה יש לי את הזכות? מי אני בכלל? סתם תלמיד
מטומטם מכיתת המחוננים, שכולם צוחקים עליו. והיא?
|
לפני שנולדתי, ההתרגשות מסביב בחירת השם שלי הייתה גדולה.
אחותי הציעה את השם "נדב" כי היא הייתה מאוהבת בשכן שלנו שהיה
לו את אותו השם. אמא שלי, שמרנית יותר באופייה, דווקא רצתה שם
צנוע ושקט כמו "שי". אבא שלי שאף לממש חלום ילדות ולקרוא
סוף-סוף לאחד מילדיו "שלמ
|
יום אחד היא תהיה שלי.
בכל יופיה, בכל מושלמותה, בכל מקסימותה.
היא תהיה שלי, ולא של אף אחד אחר.
|
כמה פעמים אמרתי משפט כמו "הפעם זה שונה"?
כמה פעמים אמרתי לעצמי שזה לא סתם עוד התאהבות טיפשית, שסופה
כסוף עכבר פצוע במאורת נחשים?
|
כשאת אומרת לא, תגידי את זה ברור.
אל תשאירי את זה פתוח, תלוי באוויר. אל תשאירי לי מקום לספק,
לתהיות של "אולי היא התכוונה ל..." ואל תפתחי בי תקוות שיום
אחד אולי עוד תסכימי.
|
יש לי חבר, אורי שמו, שאומר את המילה "קוואזי" כל הזמן, כאילו
אין לו אלוקים.
ככה, בלי בושה, הוא בא אל אנשים תמימים שבקושי מכירים אותו,
ומשום מקום, מקריץ להם מילה בומבסטית כמו "קוואזי".
|
שוב אני שוכב לבד, וחולם.
חולם את אותו החלום. החלום שבו את לצדי, וחום גופך מקנה לי
ביטחון שכל כך חסר לי. ביטחון בידיעה שיש מישהי בעולם הזה
בשבילי. ביטחון בכך שגם מחר, כשאני אשכב במיטה, את תהיי שם.
ואת לא תלכי.
|
עבר כל-כך הרבה זמן מאז שכתבתי משהו, שכבר שכחתי איך לכתוב.
וואו, אולי כדאי לי סתם לכתוב, כי אחרת אני אשתגע. מה יש לי
כבר לכתוב? אני לא מאוהב באף בת, אני לא מתוסכל משום נושא (חוץ
מהעניין שאין לי על מה לכתוב) ואני לא מדוכא. אז מה, לעזאזל,
אני אמור לעשות????
|
Besides, with these guys talking to them, all the drivers
might kill themselves, and then he would be stuck in the
traffic jam alone, with a bunch of morons who could sustain
a grin longer than anything ever to be recorded in human
history.
|
מרלין הרחמן ניגש ליצור שבזה הרגע הגיע למסקנה שהוא מסכן,
ודיבר עמו. "שלום" אמר.
"שלום" הסכים האלף.
"מזג האוויר קר" המשיך מרלין.
"כן," ענה האלף "אני בהחלט מאמין שקר".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לא נגעתי בה!
טויס'אר'אס סתם
רודפים אחריי!
קן במנוס אחרי
שאנס את ברבי. |
|
