|
בוקר, הראש שלי מתפוצץ,
אז אני לוקחת כדור, ואחרי שעה בערך זה עובר.
|
''אני לגמרי חסרת פרופורציות'', היא אמרה, בוחנת את גופה
העירום למחצה במראה הגדולה שבסלון. היא הוציאה סיגריה מהקופסא
ששכבה חסרת חיים על השולחן והחלה שואפת ונושפת, בלי לשים לב
בכלל למה שהיא גורמת לי.
|
"כן, זאת הייתה התשובה שלי לענת אם כדאי לנו לצאת.
יום שישי, מסיבה, ריקודים. הכל נשמע לי כל כך טוב..."
|
הכרתי אותה בתחילת השנה. תקופה קצרה, אני יודע, אבל זמן לא
נחשב בענייני הלב.
שערה היה אדום, חלק, רך ובולט בשל צבעו. שפתיה דקות היו, אך
נעימות למגע. עיניה קטנות וזוהרות ביופיין, ירוקות-חומות,
מהפנטות.
|
הבטחות פוליטיות
מספר מילים ריקות
שאומרות הרבה,
ואפילו מזילות דמעות
|
שותקת, אהבתי אותה
צועקת, אהבתי יותר
פשוט - אהבתי.
|
אומרת לך, אל תאהב.
מתחננת, פשוט אל תאהב.
ואל תגיד שלא הזהרתי.
|
איש שיקר לי מכל
לא אעז לומר את שמך
למרות שנתת בי קול
והכנסת בי נשמתך
|
זה אתה, שמנגב את הדמעות שלי,
ואני יודעת,
אני מצטערת.
|
בשקט עם עצמך
ובוהה במחשבות
אבל מה זה בעצם קצת לבד
בשביל שתקבלי תשובות
|
בשר עצמות וגידים,
עור, איברים פנימיים ושרירים
מתערבבים
|
אחרי הדמעות הפנים כבר יבשו,
וכואב לעצום עיניים.
|
הייתי נותנת לך במתנה,
את השפיות שלי,
|
השמש רותחת ושורפת
במהלך דצמבר-ינואר,
|
הרגשה שקשה לתאר,
לחץ בחזה, והנשימה נעתקת.
המחשבות רצות לכל הכיוונים,
ומובילות לשומקום.
|
מי כמוך יודעת,
לשמור בבטן מסוכן
אני מרשה לעצמי
לומר
שאני מכירה אותך
כאילו היית אני.
|
הקשבת לי,
כשרציתי,
אהבת אותי, גם כשלא ביקשתי.
|
[בידיים שלי החזקתי אותה.
והיא קרה
אין דופק.
פחד.]
|
בלילה,
בין כרית ושמיכה,
וחלון פתוח,
|
תשירי לי,
אחד שאני יודעת
אחד אחר
אחרון חביב
ועוד אחד
|
"היא יפה?"
לא כל כך. גם לא רזה. חוסר שלמות שכזה. חשבתי שהיא סתמית,
שיחקתי בה.
ואיך שהיא נגעה בי, עם קצות הציפורניים ועברו בי צמרמורות
ורעידות בכל הגוף. הרגשתי כמו מטורף. רציתי שתפסיק.
|
אולי זה קצת מוזר אבל...
אבא זה סמכות. אבא זה אומנות.
קשה להיות אבא, זה אולי אחד הדברים הכי קשים שיש.
|
מדדים לחבר,
טייק ראשון.
מישהו, שיאהב אותי.
שיאהב אותי יותר כשאני עצבנית.
שיגלה שאני יפה גם שאני ישנה.
|
אין לי לאן להמשיך מכאן לכן אני חוזרת לחשב את בריאותי.
מחלה נפשית לא פתורה, זה כל מה שהייתי ומכל מה שישאר ממני.
|
הוא היה מסוג האנשים האלו שאוכלים רק בריא וטרי ונמנעים
מ'ג'אנק-פוד'. הוא היה פסל.
|
המקום הכי שקט שתוכלו לבקש.
|
אני לא יודעת איך לנתב את המילים מהלב לדף.
מהראש למקלדת.
גם לא יודעת לכתוב במילים כאלו, שמישהו ירצה לקרוא שוב ושוב,
לא מסוגלת להעביר את הרגשות המסוימים שלי.
|
כל נושא המוות שתמיד היה רחוק ממך ומאיתנו,
שמדובר במה שאחרי, כמו טקסים ואבנים.
|
רק סיפורי אהבה אני יודעת לכתוב. לפעמים נדמה כאילו כל החיים
שלי סובבים סביב הדבר הזה, אהבה. ואם כבר הייתי טובה בלכתוב
סיפורי אהבה, אז זה היה מנחם כי לפחות זה מצליח.
|
כל כך, כל כך, כל כך שונאת!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ואם כולם
קופצים
סימן שיש משהו
טוב למטה
ואני אומר גם
אני אקפוץ |
|
