|
הר טובל רחש
אקליפטוס עונה ברוח
|
בבית הקפה ישבו
מחובקים, זה לצד זו
עיוורים.
|
בגניחות גרגרניות
מתרכך ונרפה
עד שבשל להתאחדות
|
אני יודעת שכבר אינך גרה
מאחורי עינייך הכחולות
|
עיניי ממטירות עצמן
לא בעבים המתגשמים.
|
אדום ישן לא נושן
נוכה בנשך
|
ואתה באדום האדום
בכחול
במבט.
|
מחוץ לשורה
ממתינה
לשעה גנובה מנשים
מתנשאות בשלבים גבוהים
בסולם המותר.
|
פתוח בעמוד חמישים ומשהו
המאפרה מלאה
|
הולכת לאיבוד
מתה חשה, שומעת
חושי
נעצמים.
|
אך תלויה במנעד
להחזיק מעמד
|
קחי ספר ליד ילדתי
אסור כך לבהות-
|
כישוף שנשב במרווח
בין עקביי לסוף עקבותיך
|
ללמדני כי השקט אינו -
בר משמעות או דעת
אלא ברעש.
|
אי שם במרחב
פועמת הדלת האחת
|
רגע לפני ש-
נאזר העוז
בא שף מג, באחת
הפשיר בסיר
|
נחטא -
בעוד טעות שהלכה לריק
ללא תשואה לעתיד.
|
השמים נוסעים למקומות אחרים
שמש מאירה כוכבים נולדים
|
בחרדה אתהלך, כורכת
תעתיק זכרון הדורות
|
עננים של אדי זכרונות
מוארים בהבלי גופות.
|
מסתובב המחוג
על השעון הביולוגי
|
את חורקת בשן
נותנת עין בספל שחור
רותחת בחיל פרקינסון הנוקם
|
ובנשיפת ארס אחת
מרעילה בארות אמונה
|
תראה ראשים מתנפצים אליו בלהט דמים
תשמע תחינות במלח ניגרות אל
|
ואביט בך דואה בשקט וברכות
אל קצה חוט
|
להפריש כלה
להפשיר חלה
להכניס חלה
להוציא חתן
|
בשעה של שקיעה
היא פסעה אל הצוק מול הים
|
להכריז חירותי
הכלואה בשלום
|
פעמוני הרוח מרקדים במקהלה
על העצים בגינתי, שרים לחנם
|
אדום שורף את אישוני
בלהבה
|
מדעתי יצאתי אליה בכל תנועה מסובבת
מהדקת בי כבל כרוך ידיה.
|
ילדה ממהרת, אצה
להסיג זנבו המהתל
|
במצילותיו אחז את כל המתח השקוף
שרחש בדומייה הרוטטת, מצפה לאות השרביט
|
כשנדחקתי אליך מצאתי כי חם שם
בין גוף לשמיכה
|
בכבדות אברים משנה תנוחה
שתהלום מקסם לא שווא
מבטן אל גב
מצד אל צד
|
ארבע רוחות מקיימות
שולחן קרוב לשמים
מלטפות ציפורן טובלת אות.
|
הדלקתי מוקדם את הירח
הדבקתי לו כנפיים
|
טפח, מצועפת מלמלה
וביתר טפחיים, תשקיף קרקעית
מלטפת ברכות חמימה
חליפות באה ונסוגה.
|
אובדים בזיעה פושרת
בקיץ
של אב.
|
מבויישת בחלומות גבוהים
מובילה אותך
|
לצלילי חידת לבבך
הלא פתורה.
|
מלאך מרפרף בכנפיו
שח מעליי ולחש על עורפי:
"כעת חיי".
|
משהו התרכך בהארד דיסק שלה
התוכנה משובשת בפרקים בלתי ניתנים לצפייה-
|
לא אבזבז זמן יקר
אשקיע עצמי היטב בתוכו.
|
אין קוד לקרוע דלתות לרווחה
לקחת
עוד
ועוד ועוד...
|
בחשיכה חוצב את דרכך
מפסל באור
|
כשתאנה תטייל עם פגיה על רעף
אדע כי קיץ.
|
חנכת לתת
ואמרת כי
לקחת זה חטא?
|
שומעת את שאונם בארון
מתים להתפרץ החוצה
|
אוכל לכלוא את
המטרידה במערה עמוקה
|
לשאון -
תחת לישון, יחפצו.
|
המחילה שלי גדושה בחטאים
סדורים בסדר מופתי
|
קוסם יקר שלי
במטה הנובל
מותיר לי שפנים
המתרוצצים
בכלא מוחי
|
ממרקמו ומהמידה המדויקת
של חומו, מרכותו
|
"הפצע, שהותיר המחק על הדף, התקשה להגליד"
... תעיד הצלקת במשפט העתיד.
|
אותיות של סבלות הלבבות נדושות כמו דמעות
זולגות-
גם של אושר.
|
מלפפונים כבושים בחומץ או מלח
פלפל שאטה שלשה
|
עולה מקצף
הומה בין הגלים
של שיכרות
חושית.
|
צללים של קטיפה, משטים
כמו השעונים הנוזלים ברכות
|
שלושה עשורים הטבעתי דמותי באריזות של חלב
|
רקמת החלום טווה ערפילים
בתכלת מכתרת אישון בעין לילה
|
אמש נשפך כחלב שבכיתי בבוקר הנמעך בחרטה.
|
אתה מנחילני באשדים המשמיעים
שוב ושוב את שיריך
|
בגלל טעות שטוחה בזיהוי של תפיחה
שבצלם נחש עוצבה.
|
שרה בט מידלר לחברתה הנושבת
אל עולם הרוחות.
|
אלוהים.
רואה את החלוק לנצח
ואני לא לבטח.
|
פונה למסעדה השכונתית הקטנה
נראית בדיוק מתאימה
לעונה של קרה וציה על מדף.
|
ואת שיר השירים, אשר לי, שיבצתי
בין עלי ספר הספרים.
|
כמו בתיבת התהודה
של הצ'לו.
|
מול "קפה מול ההר" דבשות מירון
מתרככות באדים הבילים
|
נמלים עמלות במחילה
מזיזים ניירות נושאים גללים
|
באשמורת אחרונה
לפני שהוצתה בשמיים חמה
|
אני-
נצבת בפני
נטולת ערמה.
|
אני מתבוננת בבהונותי
אחר כך סכה אותן ותוהה
|
אך כשאני גוזרת אותך מהתמונה
ליד הפצע השחור אני דוהה
|
בכל פתח קורע תמר
נוף מ"העולם האחר"
|
אומרים כי ממרחק
הדברים המתגמדים שלמים
|
מהחומר הרך שבי
ינבע מחול כיבושים.
|
מתהפכים
מסתובבים.
בכל פעם תמונה אחרת.
|
אני האישה שלך
ואתה איש לי.
|
החורבה הזו זקוקה לשיפוץ
ממסד עד בנק טפחות
שאבדו גמישותם
ערבים זה לזה
|
להתחקות אחר תאוות תועות
רוקדות בבטן פתוחה
|
התרוששתי מנכסיי הדלים
נזקקת אני-
|
בצד הדרך ראיתי
עצים שוחים בשורה
מושפלי צמרת.
|
הדממה מתקתקת
את הלמות דמיי בעורקיי
|
מרחפת יחפה מילדותי
שואפת שקיעה מופלאה כחופה
|
כל יום אני מלקטת
את הבגדים שאתה מותיר
|
דואט השוקט תנומתך
בשלולית שיבשה.
|
כל-מבצריך תאנים עם-ביכורים
אם-ינועו ונפלו על-פי.
|
מחפשת ראיה-
עדות קלושה להיותך.
|
בעננים שהתנזרו על ראשי
נתגשמה דמעתי כבדה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ותיכייף תגיד לי
שהקוס זה של
האימא שלך?
חבר של בן זונה
הבן של אמא
אדמה!, מקלל את
בן זונה! |
|
