|
שוב התקשרתי לאבי ושוב ענתה המזכירה.
משמאלי ראיתי אדם זקן לפחות בן 65 לבוש מעיל צבאי מרוט וזיפים
לבנים וארוכים מכסים את פניו, הוא הביט במבט מיואש בסל האשפה
הקרוב והכניס ידו לחטט בו. בידו השניה הייתה שקית ניילון בלויה
עם 4 פחיות ריקות של קוקה קולה.
|
"נדבר אחר כך במקום קצת יותר שקט ?" היא שאלה והוסיפה חיוך
קטן. מסביב המולה ידיים שער ושאר חלקי גוף מתעופפים בפראות,
והם עומדים באמצע הרחבה..
|
אילו רק יכולתי לעשות ליגון את מה שעשיתי לזבובים"... הרהרתי
וחיוך זדוני בצבץ לו מבין זוויות שפתי.
את הזבובים שתפסנו היום כלאנו בבקבוק "קולה" ודנו בדרכים שונות
כיצד יש לתרגם את התסכול שלנו למעשי רצח ועינויים ביצורים
המכונפים.
|
מכירים את המקום הזה בין המגבים, שנוצר שם כמו משולש עם גב
מעוקל, כל הקיץ המקום הזה מלוכלך ואיך שמגיע גשם הכל מתנקה
ואתה בטוח שהפעם המובלעת הזו (במקום שבו הווישרים לא מגיעים)
תישאר נקיה... אך לשווא, בלי שאף אחד שם לב היא תתלכלך שוב.
מסתבר שיש הרבה מקומות כא
|
אני יודע שלא תאהבי את שכתבתי
אך גם יודע אני כי לעולם לא אצליח
לומר לך, מה עז חפצי
בשמחתך.
|
אתמול התעוררתי אל גופך...
|
...אמחה בלשוני דמעותיך
בתקווה כך להייטיב ההסבר
הטעם בפי - רסס גלים
כמו הים מסבבי - הוא בוכה....
|
אין פי וליבי שווים,
והיום אים זה מהותי,
כל אורות האהבה כבים,
והרגש אינו אמיתי.
|
כלביא בשביו טולף, מחוסר מנוחה.
כך מחשבותי נודדות במציאות שהאופטימיות רקחה.
|
וכך כמו בובת משחק בידי ילדות קטנות
הופשטתי מעצמי עד שנשאר אך רק משהו אחד
לב, במצב מצויין ! אומנם הוא לא מרופא, אולם,
הוא יד ראשונה ומי כמוך יודעת שהיה...
|
ארבעה ימים במדבר, ארבעה חודשים בלעדיך
ארבעה בוליביאנים יושבים איתי סביב לשולחן
|
יהיו לה עניים כחולות כמימיי מפרץ אילת,
יקראו לה אילת.
|
מי שעומד מאחוריי מצדדיי או מלפניי הוא העומד... סך הכל עץ.
|
נרצח את הכוכב הזה ונתאבד, למה אנחנו לא סנאים ?...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אור פנימי יש רק
במקרר
תורת הקלסר,
סעיף 27 |
|
