|
כשאני איתך זה אחרת,
כשאני איתך אני מאושרת!
חיה משבת לשבת...
|
האם הלכת?
האם עזבת?
האם אתה חי?
האם אתה מת?
|
אתה מסתובב,
אני מתעצבנת.
אתה צועק,
אני בוכה.
|
אהבתי אותך יותר מחיי,
מלאך שלי...
אוהב אותך עד בלי די,
אוהב אותך עד סוף חיי.
|
זה לא קל להיות תינוק
אני צריך לישון, לאכול ולינוק
היום אמא נתנה לי קצת במבה
אבא הציע: "תני לילד קצת עמבה"
למה לא שואלים לדעתי?
אני בכלל רוצה את השד של אמי.
|
הוא מתייסר, הוא סובל.
אין ביכולתי לעשות כלום!
לא יודעת מה עובר עליו,
לא יודעת על מה חושב הוא במוחו.
|
זרקו אותי בכלוב,
עם קירות מרופדים.
קשרו אותי למיטה
הרגשתי מתה מבפנים.
|
הדמעות זולגות,
שליטה עליהן לי אין...
אני חושבת, תוהה ובוכה,
איך זה קרה?
|
מביטה אל השמיים,
שמיים שחורים,
שמיים שזורים עננים רבים
|
אני במנוסה, בורחת ממך.
בוכה, חושבת, הולכת, רצה, מתנשפת
עוזבת אותך, מאמינה שזה נגמר.
|
איפה כל החברים שלי?
כולם הולכים?
כמו בדומינו הם נופלים...
איזה ערך יש עוד לחיים?
|
אהבתי אותך,
אתה פגעת.
אהבתי אותך,
אתה נטשת.
|
שמעתי שאתה מת,
מתקשה להאמין
עוצרת את הדמעות...
|
יום אחד זה יגמר,
נחיה בעולם נפלא,
עולם מלא אהבה,
עולם בו אמהות אינן קוברות ילדים.
|
עקרו אותי מביתי,
לקחו לי את הכל,
|
כל אחד כאן חושב כי הוא יודע הכל...
שאם הוא יפגע בי,
יגיד סליחה,
אז הפגיעה נשכחה.
|
כשקופידון שלח את החץ
שחיבר בינינו,
ידע כי זו תהיה
האהבה של חיינו.
|
רציתי לראות אור,
אבל נולדתי לחושך.
|
פקח את עיניו בבית החולים
לאחר תרדמת ארוכה
מבטו עצוב
עיניו בוהות באויר,
ישנו ריח עמוק של בשרו השרוף
הריח של עורו החרוך...
|
אוהבת אותך,
מרגישה תשוקה עמוקה.
אוהבת אותך,
רוצה לגרום לך
לטירוף חושים.
|
אני רוצה שתהיה מאושר ולכן אני לוקחת את הרגלים שלי ועוזבת
לתמיד!
אני מתכוונת ללכת בדרך שאין ממנה חזרה, היה שלום לך אהבה...
|
פוחדת שתעשי משהו לעצמך,
פוחדת שתפגעי בחשוב מכל,
חוששת שיקרה דבר נורא,
חוששת שחס וחלילה תגיע הודעה...
|
אלניה - תורכיה. אוגוסט, 2005.
|
|
|
אני יכולה להשבע
שאת הדוקטורט
הזה הוא קנה.
חגלה, מסבירה
שאין פקולטה
לחוקי תנועה
ושדובי דוברמן
הוא סתם נוכל. |
|
