|
It was our third day on the roads. For the last 48 hours we
just rode with brief stops to recuperate and went on. Time
was not on our side. Endured, we had no time to stop and
think. But indeed, there was much to think about.
|
באצבעותיי המרחפות מתחיל לדבר. לספר סיפור שלם. את מקשיבה ?
מחליק את כף ידי על גבך. צובט בשר שחמק מקו מכנסייך ומנשק. לא
אני לא עיוור ואת לא חסרה בעור, אבל רואה אותך כפי שאת באמת.
נותן לידי לנוח על גבך ואת מבינה. מחכה ללטיפה הבאה, את כולך
שלי עכשיו גוף ונשמ
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
