|
אבודה בטיילת וכועסת על כל העולם.
כמה ים
כמה ים
כמה ים.
|
את - שקרנית
אמיצה ומיד פחדנית.
מדברת אבל לא מספרת
איך בראש
|
בלי שינה
בלי שפיות
בלי מרגוע
בלי איזה אמצע בין כל הדברים
|
ולאחרונה הכל מלא בך.
בשביל לכתוב על אהבה צריך כישרון גדול
אבל בשביל להתאהב לא צריך דבר
|
היא אומרת לי וברגע אחד
אני מטילה ספק באמת שידעתי כל חיי.
|
אתה -
מתעלם בנחישות מנימוס.
חצוף.
מבלבל.
|
אתה -
נמצא אצלי בכל המקומות בהם
לא דרך עוד אף
אדם.
|
יש לי רגשות חזקים
וזיכרון חלש
ואין בי דעת.
|
אני זו ההולכת ממך
אלא שזה מרגיש
כאילו אתה זה ההולך ממני.
|
"איך את אומרת שאת פשרה"
בכלל לא הבנת מה קרה
אז את לא האחת!
|
עתה
לא נותר עוד דבר לשבור.
אני שתקתי
אחר כך התרחקתי
ואתם
כיביתם עליי את האור.
|
לעצב אין טעם.
ואין לו אור, ואין לו ריח,
זה לא כמו פעם.
|
כשכואב לך
את כמו ילדה קטנה
או כמו אישה
עוד יותר קטנה.
|
לבוש שחורים אתה בא אליי
שנינו יושבים ליד שולחן המטבח
ושותים קפה.
|
פעם אמרתי לך שאף פעם אין מה לספר כשמישהו מבקש ממך לספר לו
משהו. אתה הסכמת והשיחה קירטעה הלאה.
עכשיו זה שונה.
תשאל אותי: "נו, אז ספרי משהו".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
וידוי:
אני כותב גם את
הסלוגנים
של צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ.
האיש שכותב גם
את הסלוגנים
של צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ. |
|
