|
הוא סיים להתקלח, היא עדיין בוכה.
|
הרגלים שאחזתי בידיים סדוקות,
בעיניים זקנות
ולשווא
|
השיחות מתקצרות כשהזמן מסרב לעבור.
אני חולמת על ימים אחרים, בעיקר בלעדיך.
אין לי מפלט זר מההתאבלות עליו.
החיסרון שלך ניכר בעיניו הזקנות של אבי, ואסון כמו זה לא ישכח
ממנו, גם כשימות.
|
המחנק של אחרי הנפילה
והשינה האינסופית,
הרצון לשקוע בידיים זרות
והחיבוקים הופכים לרפויים יותר ויותר.
|
המילים שלך,
נתלשות מהמציאות,
באכזריות אופיינית.
|
הוא הורג אותי, כל שניה. כל-כך רוצה במותי.
ואיך שזה לא משנה כמה ירצו אותי, באף-אחד מהם אני לא מוצאת את
עצמי.
להתמסר לאנשים שהכרת בלילה אחד, ולהראות להם אותך. את הגוף
שלך.
|
הרגש שאני נמחק ושום תחושה לא חיה בי.
המילים שלי כמו חצאי משפטים נשארים באוויר, ואני כל-כך מפחדת
להילחם עליהם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"משהו רקוב
בממלכה"
צעקה התולעת
והתענגה על
התפוח
התולעת |
|
