|
כשהחבר'ה אמרו "בוא ניסע לים", אמרתי "סבבה", אבל כשהם אמרו
שזה הים בחיפה ושיבואו עוד אנשים שאני לא מכירה התחלתי להרגיש
שאני לא ממש רוצה לבוא. הם ניסו לשכנע אותי, להגיד ששווה לי,
שיהיה כיף. לא יודעת למה לא רציתי לבוא, פשוט לא רציתי. אז לא
באתי.
|
בארגז החול יושבים שנינו
את הטירה שנבנה רק אני אזכור
|
אין צורך באוטופיה
לא צריך עולם מושלם
|
למה כתבת לי שיר?
למה מכל הדברים בעולם?
|
מבולבלת, לא מבינה
לא יודעת בדיוק מה אני מרגישה
מסוחררת, מבואסת
ואיך כל זה בכלל קרה?
|
לך לך גיבור שלי
אין יותר שירים על גיבורים
לך לך גיבור גדול
כל השירים לך שמורים
|
אם הוא רק היה פה
היינו יושבים יחד
תחת שמיים זרועי כוכבים
בחום של סוף אוגוסט
על שפת הים
|
מי שגדל בארץ שמש
על פניו נראה הנמש
חמסינים ושרב
בין שבילי הפרדסים
|
כולם אומרים שאני אדישה
שהעולם יכול להתפוצץ ולי זה לא יפריע
|
יש ימים בהם אין לי כוח.
לא לשבת ולא לעמוד.
פשוט רוצה למות ולהעלם
כאן ועכשיו.
|
לא היתה לי אהבה
ואני כבר בת עשרים
לא היתה לי נחמה
אולי רק כמה שירים
|
"הוא כבר בא
הוא כבר כאן"
איש שחור מכריז בקול
|
בימים שכאלו
בהם איש לא יאהב
בימים שכאלו
ימים עצובים של שרב
|
קרני אור חודרות אל החדר
שמש עולה והכל מתבהר
איך זה אתמול היה פה גשם
ברקים, רעמים, שחור ואפל?
|
את השיר הזה אני כותבת לך
שיר חדש שיר מוקדש
והוא אך ורק שלך.
|
אי אפשר לישון
הלילה נראה ארוך ומייגע
אני מתחילה להשתגע
הלילה האחרון
|
ובשתיקה הזאת
התותחים רועמים
ובשתיקה הזאת
ההדים בהרים
|
רק ילדים, נזרקנו למלחמה
מלחמה של גדולים
|
רוצה לאהוב כמו בסרטים
גבר פוגש אישה
במקרה ברחוב, בין הצללים
ומיד מתאהב בה
|
חושבים ששמחה זה צחוק של רגע
חושבים ששמחה זה עניין של טבע
חושבים ששמחה זו שינה קצרה
חושבים ששמחה זו מילה טובה
|
כשאף אחד לא מבין ואין עם מי לדבר
כל מה שנשאר זה לכתוב
גם אם מבולבל ולא מובן
אני כותבת כי ככה סתם
|
אל תבכו, אל תבכו
אני אוהבת את כולכם
אל תבכו, אל תשכחו
אתגעגע אליכם
|
עדיין ילדה מפוחדת וקטנה
לא מוכנה ולא מבינה
|
הגלים נשקו לחוף
וחול נישא ברוח
והאופק שאין לו סוף
כמו אהבתינו
|
רגע לפני ישבתי אתך
רגע לפני צחקתי אתך
|
אחרי הצונאמי, משדר חדשות, הרס, חורבן, אנשים, ילדים, משפחות.
|
והם ירגישו שאני איתם, כמותם
אבל אני לא
|
ולך אקרא שירה
כמו שמש של סתיו המשתקפת במים
כמו אופק שלא נגמר
שירה
|
וגם הם סך הכל בני אדם
וגם הם לפעמים טועים
|
נדמה לי שיש לי פוביה מבנים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שינה היא ההוכחה
ניצחת לכך שהזמן
רץ כשנהנים. |
|
