|
לא בא לי לעשות את הדברים הרגילים בסיטואציה הזו. ובכל-זאת
בדיוק לשם כיוונתי. להכנס לאותם מקומות, לצאת מאותן מחשבות,
לשקוע באותו מצב ולצוף באותו נוזל.
|
כנס, תתמקם, תדבר, תצחיק
תפורר, תגלגל, תכניס, תדליק
עמוק, חזק, הנה עוד אחד, תצית
זה טוב, זה בסדר, דווקא דיי קליט
|
איך יש לילות כאלו שהכל נראה מופשט?
כאילו יש רק דברים גדולים בחיים
והקיץ מבשר על הבאות, והשמש מסרבת להכבות
|
הביטי, הביטי אל הים
איך הגלים מלטפים את המושלם
הקשיבי, הקשיבי לתרועת האניות
לא כל 12 בלילה הוא חצות
|
ואם לפעמים קצת רע לי,
אז דמעה או שתיים אני מזיל
זה לא מראה שאני ילד קטן
אולי קצת פחות רגיל
|
כאב בטן נוראי
כיביתי את האור בשביל לראות ת'חושך
אולי הפעם תתקשרי
החלטתי לשים אותי בצד
|
תעצור ת'אוטו
אני רוצה לרדת כאן
כן, בא לי ללכת 50 ק"מ ברגל
|
אני מרים את ראשי למעלה אחרי שעות שהוא נפול ביאוש, ומבין שהוא
צדק. למרות התנגדותי הכבדה
למה שהוא עושה פה, אני מגיע למסקנה כואבת שהוא צדק.
אכן, אלוהים צדק.
|
עכשיו ברגעים אלו של ההווה המתמשך שלי שמעז להגדיר עצמו כחיים,
אני מוצא עצמי במצב נפשי מוזר שידעתי פעמים מועטות בלבד
לפני-כן.
|
אני לא באמת נמצא פה. החום החום הזה, הורג אותי, הורג אותי
החום הזה. ואני לא מסוגל לנשום כמו שצריך.
|
איכפת לי לשבת כאן לחכות 18 שעות? לא לא איכפת לי.
אני לא לבד גם. יש לי את ארנה. ארנה אישה לעניין, היא שואלת
אותי כל 12 שניות מדודות אם אני רוצה עוגה או אוכל
כי עוגה זה לא אוכל.
|
מעבר לליקוי החמה... המושלמות שמאחורי הפגם...
מתחיל כמו אוליבר שנטי, מסתיים קצת אחרת...
אינסטורמנטלי מסוג קצת שונה.
|
קטע אלקטורני ארוך ושחור (אך עטוף בקצב) שנולד בלילה של יום
ארוך וקשה אחד. מקווה שתאהבו ולא תפסלו ישר בגלל שזה אלקטרוני
ופחות או יותר רץ על 140 BPM.
|
מנטולין קובמה קופתתה אל קובם
קטרובלין צונמוס קרפסה אל סולן
|
ברכת יומולדת שאחר-כך קיבלה לחן...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אם הראש כואב זה
לא טוב.
האנציקלופדיה
בליטניקה. |
|
