|
הייתה אישה אחת, כשפתחה את פיה ודיברה, נראה היה שהשיחה כה
מעניינת שכל בני החדר התאמצו במאמץ על אנושי על מנת לשמוע מילה
מן ההגיגים שריחפו בחלל חדר ההרצאות. האולם היה גדול, שורות של
מושבים ריקים, מסודרים בסדרות של ארבעה על עשרה, חמישה כאלה,
שניים מימין, שניי
|
"פחד?" כתב לה. וכמה דקות שהיא לא נעה מתוך חרדה מילולית כה
תמימה. ראשה היה מסוחרר ממהלומת המילים שאיימה לפרוץ ממנה, היא
הייתה כל כך צמאה לאהוב את המילים, כמו שהמילים אהבו את עיניה
מבעד למסך.
|
נסיעה לאחור וכל הזמן מתקדמים
שוחה אל היעד במים עומדים
ריח של מק מהביצה שנוצרת
את כל יבוליי שנאתי אני קוצרת
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני לא באמת כל
היום מיתעסקת
בנודים,
דארטות,
פוקים, יוסופים,
פרירות
ביישניות,
פלוצים
רעשניים,
צפרירי תחת
,וזה.
ההיפראקטיבית
פסיבית |
|
