|
הייתה אישה אחת, כשפתחה את פיה ודיברה, נראה היה שהשיחה כה
מעניינת שכל בני החדר התאמצו במאמץ על אנושי על מנת לשמוע מילה
מן ההגיגים שריחפו בחלל חדר ההרצאות. האולם היה גדול, שורות של
מושבים ריקים, מסודרים בסדרות של ארבעה על עשרה, חמישה כאלה,
שניים מימין, שניי
|
"פחד?" כתב לה. וכמה דקות שהיא לא נעה מתוך חרדה מילולית כה
תמימה. ראשה היה מסוחרר ממהלומת המילים שאיימה לפרוץ ממנה, היא
הייתה כל כך צמאה לאהוב את המילים, כמו שהמילים אהבו את עיניה
מבעד למסך.
|
נסיעה לאחור וכל הזמן מתקדמים
שוחה אל היעד במים עומדים
ריח של מק מהביצה שנוצרת
את כל יבוליי שנאתי אני קוצרת
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מכבי ת"א על
הזין שלי!!!
ד"ר מישה רוזנר,
מתנצל ואומר:
"הייתי חייב
להוציא את זה
איך שהוא, סליחה
ושלום."
זה מה שהוא אומר
אבל מה שאני
אומר שבגלל
אנשים כאלו
הפסדנו ב73
הפסדו בלבנון
והפסדנו
באירוויזיון, עם
קצת מאמץ ורצון
סונדק שלנו היה
מחזיר את הטקס
לירושלים,
בושה!
ד"ר הוא קורא
לעצמו, ד"ר למה
בדיוק, פרזיט! |
|
