|
פתְאוֹם קָם אָדָם
וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא לֹא עַם.
|
יש לי רגל על הגב
עין תקועה לי בזנב
לוסי ברקיע היהלומים
איזה מחזה נעים.
|
בום!
נפלה כאן הפצצה.
לא שלא הייתה שריקה של אזהרה
|
נכתב בתגובה לשירה של אורית זהבי המומלצת: "עולם של גברים"
מי אמר אני ולא קיבל
ואז ויתר והתקפל,
ובמקום שוב להתנפל
הלך לבכות, להתאבל
להתלונן על מר גורל
על אי צדק מנוול
|
קשה לי מאד להיות "אובייקטיבי" עת דמי על האספלט ניגר
וקשה לי לחשוב עכשיו על עצמי כעל הצד האכזר
עת זה שחטף את בני ורוצה גם לרקוד על דמי
ועוד הוא רוצה גם בשם אלוהים לרשת את ביתו של אבי
|
השושן האדום
שמתחת לשסק
פרח
השושן האדום הזה
|
ואז, אני שומע את עצמי.
תשתוק!
קצת שקט קצת. תן לנוח.
|
כל יום אני צריך לזכור שהדרך היא המטרה
|
שחור הוא לא צבע
שחור זה מצב.
אינני רוצה בו
לא כאן לא עכשיו
|
התקפת מתאבדים, מלחמת עולם,
לא יפלו כאן שבויים, הוויכוח לא תם.
|
שקט של סערה.
מרעיש,
נורא.
|
איך זה שבטלוויזיה הממלכתית מגייסים בעתות של אבטלה גואה כתבים
מראיינים של הטלוויזיה הסורית. מה זה אין כתבים ישראליים?
החוזה של יעל שטרנהאל (אולי זה לא בדיוק השם שלה, אני לא טוב
בלבטא שמות סוריים) למשל צריך להסתיים ויש לקחת כתב ישראלי.
חוץ מזה היא כלל לא...
|
השושן האדום מתחת לשסק פרח
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תפרים, רבותיי,
תפרים.
ד"ר רשלנות. |
|
