|
"פסמיסט הוא רק כינוי שהמציא האופטמיסט בכדי להציג
את הראליסט באור שלילי"
ג'ק ניוטון, הדוקטור הצעיר לפיסיקה, היה בדרך לחדרו על מנת
להמשיך בעבודתו בנושא מחקר גרעיני.
|
לפני שנים מספר ביפן הרחוקה חי אדם, שמו היה הומטמע הר, זמן
מה, לא רב לאחר מכן הוא מת.
|
הוא הסתובב במכולת, איש צנום וקמוט.מכופף וכנוע הוא הכניס
לשקית שקופה מספר עגבניות.
|
היא הביטה בעייפות במחבת הרותח.
היא כבתה את האש, אך להבה המשיכה לצרוב את רוחה.
זמן רב מדי עבר מהפעם האחרונה שמחשבותיה לא התרוצצו בין העגום
לאיום.
|
אני מאוהבת! זו אינה סתם התאהבות של גיל הנעורים או התאהבות של
רגע, זו אהבה אמיתית. ועוד אהבה מהסוג הטוב ביותר: אהבה הדדית.
|
לפני שנים רבות רבות חיה לה ממלכה רחוקה
ובממלכה גרו בנועם ושלווה יחסיים מלך ומלכה
המלכה הייתה ביישנית עד עמקי נשמתה והמלך היה שעיר.
|
- ראית את הישבן של גיורא?
- בטח שראיתי! לא הזזתי ממנו את המבט!
- אני יכולה לגלות לך משהו?
- תמיד!
|
אנדריי וושר הוא אדם נורמלי לחלוטין! לפחות זה מה שהוא אומר.
|
מבעד לפתיתי השלג הרכים,
רואה קומה של חנויות וספסלים ריקים
|
סיפורנו מתחיל בממלכה רחוקה
ממלכה חזקה! ממלכה עסוקה!
ובבמלכה חי לו נסיך מיוחד
נסיך שרץ עם פרח ביד
|
במקום לא רחוק, די קרוב.
גר לו אדם לא אמיץ, אבל טוב..
|
חושק כבר מזמן, לברוח מכאן
נצרב מתחושה של דמעות
|
בשיעור היסטוריה, אני יושב
על המיטה שבבית - אני חושב
המורה מקשקשת ואני נרדם
מתעורר כשמולי נמצא הר האדם
|
אורי הפנימי דועך
ללא חיזוק
|
הלך הזרזיר אצל העורב
איש לא מציץ, איש לא מתערב
למרות שמתרחשים אצלם בדירה
דברים איומים - סדום ועמורה
|
מימין הנחל משמאל תהום
ריחה מתוק עומקה איום
עיניי צופות עיניי תוהות
אינן יודעות לאן לפנות
|
סביב השולחן שררה דממה מביכה
בעוד רגע תתחיל השיחה
ישאלו שאלות ויאמרו בתוכחה
תעשה כרצונך רק אל תכפה דעתך
ובקריצה יוסיפו בדיחה:
איך אפשר לדעת אם מישהו טבעוני, הוא כבר יספר לך
|
התמר הוא מר
והתפוח מלוח
כל ממתק הוא מתקתק
כל חטיף הוא חריף
כרוב חמוץ הוא חמוץ
אניס זה מגעיל
|
גם אם הוא היה חלב משובח
זה לא שחלילה מישהו נרצח
זה בסך הכול קצת חלב שנשפך.
|
לכתוב טיזר?
לא לכתוב...
לכתוב!
|
פועם החור בחזה השחור
בעודה במראה מתבוננת
|
המון צבים בצנצנת קטנה
אחד בחודש, תריסר בשנה
נלחמים על מקום, נדחקים בפינה
עולים זה על זה ללא הבחנה
|
יושב כלוא בראש צריח
מציץ על העולם מפירצה
|
בארמון משנהב היא הזילה דמעות של בדולח,
|
לכל איש יש רוצח עמו
שנטעו בו שונאיו
ונטעה בו אמו
|
זה לא הרבה לדרוש.
רק הרכינו ראש
רק הפנו מבט
הוכיחו שאכפת.
|
להתאהב ולדעת במאה אחוזים שאין שום שביב שמץ של סיכוי שאי-פעם
ייצא מזה משהו.
|
- מי אתה?
- סימן קריאה!
- אתה יודע מי אני?
- סימן שאלה!
|
זהו אינו סיפור מדע בדיוני / פנטזיה. כי אם סיפורו של מספר!
מספר שהספרות מתאהבות בו והמספרים רוצים להיות כמוהו.
|
אל הארכיון האישי (31 יצירות מאורכבות)
|
|
א' - אוהל
ב' - זה בית
ג' - זה מה
שמפריד בינהם.
סיכום יומי
השבעה עשר בצבא. |
|
