|
כשאני באוטובוס, אני בדרך כלל יושבת במושב שמאחורי הדלת
האחורית. ככה אני מוקפת בשני קירות זכוכית, או פלסטיק - החלון
לידי והזכוכית שמולי. הזכוכית הזו כמו ממסדת את האדישות שלי.
נותנת לי מסנן למציאות.
|
קרם לשיער, לפנים, לעיניים.
משחה לגוף, לידיים, רגליים.
|
יושבת מעל חלון ראווה
בו כל הנשים היפות
מתות
|
לאהוב אותך זה
לשוך את השפתיים
|
כמו מטוטלת אני,
נמשכת-נדחפת
אלי-ממך.
|
הזונה הדמיונית של דוסטוייבסקי
מעוררת בי יותר רחמים
ממה שמישהו אי פעם יתן לי.
אני רוצה לטהר את השם שלה.
|
שיערה המחומצן זוהר באור השמש (והתאורה שמסביב)
היא מחייכת אליו חיוך רחב ושיניה (המולבנות)
מנצנצות יפה יפה.
|
כל הפרחים שאת קוטפת
מיובשים, נצבעים
מבושמים מחדש בבושם מכאני
|
השילוב המדוייק הזה בין
אשה לבובה
מושך אותם אליך
יותר מכל האינטלקט והרגשות שלך
גם יחד.
|
ידך,
לא צריכה להכרת
כדי שלא תוכלי לכתוב.
|
הרבה שנים לפני שנולדתי, צרפתי אחד הגדיר איזו אקסיומה, מתמטית
כמעט:
"אני חושב, משמע אני קיים"
די הגיוני, כשחושבים על זה. כמו שאחד ואחד הם שניים.
כל זה טוב ויפה, אבל מה את עושה כאת לא יכולה להפסיק לחשוב?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
למשטרה הירוקה
יש רובים.
בוליביה. |
|
