|
לבי בא
ולבי כואב
והלב תמיד חוזר
אני כלב
ובקרוב -
הספר
ובקרוב -
אולי לא כל כך קרוב
אבל בקרוב
ברגע שהכל כואב עד הסוף
נוצר קשר ראשוני
עם סוף עולם האהבה
|
המראה לנשמתי
ובכניעה פנימה
בשם אהבת האלוהים היוקדת בתוכי
|
רוצה להוציא בגדים שלבשת רק כדי להריח אותם
ולשבת מול הארון שלך כשהוא פתוח
|
ממגנט מציאות כזו או אחרת
לעזאזל זה עדיין דואליות
מה אני זה משהו אחר מהחיים?
|
לחי ללחי
חיבוק לחיבוק
אני עוצם את עיני ונשאר
עם עצמי
|
אפילו לא יאמינו לי אם אני אכתוב
על האור הלבן
|
תכתוב עליי
ושיהיה כתוב את השם שלי
|
נער מדדה
ובטריקת דלת
התרוקנות
|
אני מרוחק
אני צריך סרט בשביל להיפתח
|
והיו האדם והאידיליה כנאהבים,
וידאג לה האדם ויטפח אותה
|
דמעות של פיהוק
דמעות של אושר
|
אני פשוט לא יכול לכתוב
על הדברים שאת
|
וההכל הוא הכל
ומי אני בכלל שאתערב
|
כי טובים דודיך מיין
ובאין קלשון בו
בעל החי כרפואה
|
זה כמו לנקות גינה
בבוקר שטוף שמש
|
מעניין להיות ככה
איך הגעתי לפה
שוב
ורק הפעם
אני רואה
שהפעם אני
|
שמגיע באותה דרך בנופים שונים
מעגל החיים הופך לבועה
והריחוק...
|
כי האדם עץ השדה
לא
מתאמץ לגדול
מגן על עצמו
|
כמה זמן לא ישבתי לכתוב לי...
לכתוב לגיא
לעצמי
|
המים עוברים את קו האוזניים
נהייה שקט
|
הנידף לו
מהעץ הכי גבוה בעולם
|
האוזן משוועת לשמע חיכוך העופרת עם הדף
|
אני כואב ומתייפח
הדמעות גאוותי
|
כמחולות הזמן
הנע בהתמדה ששניה לה אין
|
לבן
ברקע כחול לבן
וצהוב בוהק
|
פשטות בקסמה
וניצוץ החיות המלבבת
|
אל הארכיון האישי (73 יצירות מאורכבות)
|
|
לפעמים נראה לי
שכל מה שאני
עושה, זה
להתפוצץ בבתי
קפה ולפזר את
החלקים הפנימים
של היהודי הזה
או כל אחד אחר
לצורך הוויכוח.
אנחנו דור של
מחבלים שלא אכפת
להם כמעט מכלום,
אולי חוץ מלמות
עליכם...
מוחמד מחמוד
אחמדוביץ' ממחזר
ממוחזר פטור
מביקורת. |
|
