|
תמיד ברגע שבו אני נפתחת, משהו בתוכי מבשיל ופורח, ואני נעשית
יותר שלווה, אז אתה רוצה לעזוב אותי. פתאום אין לך מקום. פתאום
אתה מאשים אותי בבגידות נוראות, אף אם רק נרקמו בדמיון, והן
פיקטיביות לחלוטין. מי בכלל נתן למשהו קושאן על נשמתו, על
מחשבתו של אדם אחר.
|
הילדה משליכה את הספרון על נילס הולגרסון ואווזי הבר, ודואה
לעבר האם, מחדרה שממוקם בקצה הנגדי של הבית. פניה משתקפות,
לבנות, במראה שבהול המוביל למטבח
|
ואיך אפשר לשכוח
ואיך אפשר לסלוח
את מכוות הקור שלך
הלא מוסבר
|
לרגע קט
היית לי
כחמה -
עכשיו
ליקוי.
|
כמו שהבית מתפרק עכשיו
וזה מכבר אין מה
לומר
|
הוא מישיר מבטו
אל תוכי
יורד אל חדרי בטני
|
החברים בוכים כשמת משורר
כולנו בוכים במותו
של משורר
שהיה בן אדם.
|
פרסמתי קטע ואיש אחד
גם הוא אמן, וכנראה בודד
כתב: הפעם קראתי
ולא הבנתי...
בכלל מה...
|
עורגת לשוב
אל השקט
הנוהר בנו
|
מחליטה החלטה נחרצת
נהדרת
שלא להחליט
במילא אין לי אחריות
|
את בדיוק מתאימה לי. בגודל. בריח. בטמפרטורה. ובישירות שלך,
חיית פרא שכמוך. פשוט אסון, עכשיו כל פעם כשארצה ולא תהיי לי
אמות מגעגועים...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שיט, הולכת
להיות הפסקת
חשמל
גרפומן הסלוגנים
מתעצבן כי הולכת
להיות הפסקת חשמ |
|
