צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

אבל עכשיו זה מקרה חירום
באמת שזה לא סובל דיחוי,
כי סבתא שלי צריכה להגיע אליו.
אמא אמרה שהיא עלתה לשמים והיא הולכת לבקר את אלוהים.
ואני חייב לבקש ממנו, שיעזוב את הניצנים לרגע...

"מה יועיל לך תרנגול שלא מקרקר?" שאלו אותי הכפריים שעברו
באזור, "תרנגולים שכאלה מתאימים רק לצלחת", קבעו בגסות.
אבל אני הנפתי את ידי לסלקם,
אלפרד הקטן היה עתה חלק ממני.

- סליחה, מה השעה?
- את מנסה להתחיל איתי?
- אני באמת צריכה לדעת. מה השעה?
- אני לא יודע , אין לי שעון.
- טוב , תודה .
- חכי , ניראה לי שאני מאוהב בך .

את קו המחשבה שלי קטע צילצול הפלפאון , זה שוב היה שמואל
ומקוטע מתמיד הוא נסה להגיד משהו , מהמילמולים הצרובים שלו
הצלחתי לסנן שורה אחת "אני רוכב עליו ילד , אני רוכב עליו אל
השמיים ".
חייכתי ופרסתי ידיים אחורה , מוכן לקבל את הסוף.

לפעמים בלילה אפשר לשמוע אותו צועק מתוכי,
כי לילה הוא סופו של עוד יום שעובר,
וההוא שבפנים,
יודע שרק זמן מפריד בינו לבין הסוף.

ואני שמונע בכוחות איומים,
הסכם, הוא הסכם, הוא הסכם.
הייתי מוכר דמי נעורים,
ויחד איתו מזדקן.

ועייני בכבדות לפני הסגירה,
מביטות הן לשמי האדם.
מוקף חברים אך נותרתי לבד,

הלילה הם יבקרו אותי שוב, הפנים האלה.
אני עדיין לא הולך לישון, רק עוד קצת,
אבל אני כבר יודע, הם לוחשים לי, מהקירות.
הלילה הם יבקרו אותי שוב, הפנים.