|
'אני כותבת כי אינני יכולה שלא לכתוב וכשניסיתי
להימנע... בכל זאת מצאתי דרך לכתוב'
מאפרת פחדיה
בצבעי לילה
אהבתה
בצבעי כאביה
|
כמה טיפות סביב שפתותיי
ואני פתאום כל כך יפה בשחור
מוכתם באדום.
|
שומעת אני את קולך הרך
בשירך מנגינה בת אלפיים שנה
|
לפני שנים רצה והחליקה על אבן גדולה.
קמה מיד ולמדה לפסוע לאט,
שומרת על עצמה שוב לא להחליק.
|
אני מגלה את האמת
כשעיניי עצומות
|
אוהבת לגעת בפניך
להרגיש את זיפי הזקן
שהספיקו לצמוח בלילה הארוך
ולהקניט אותך.
|
אור דולק במערה אפילה
מראה דרך לעיוורים
ובעוד החירשים בסבלנות ממתינים
לקול בלתי נשמע
שרים האילמים תפילה אילמת.
|
בשעת בוקר
לכדתי
אורו של יום
|
אם אצבע את הבית בצבעי פסטל
ואת הרחוב באפור
|
בלילות הקרים,
בארץ נכר הרחק ממך
יושבת אני וחולמת.
|
עמדתי על החוף
מתגעגעת לרחוק,
מחפשת את ארצי.
|
אתה נוגע בי
מלטף, עוטף
מלהיט אותי
בתשוקתך
|
ברחובות ללא שם
היא הולכת
בין מדרכות עירומות
היא נודדת.
|
בין קירות ביתי
מסתתרות השתיקות.
|
בלהט תשוקה
חרכו ידיך גופי
|
בסופה של הקשת
ישנו קשר מיוחד במינו
שבו מציאות ודמיון נפגשים.
|
סהרורית ביער עבות
בין פיות וטרולים
שבעצמה המציאה
|
אנשים חלפו על פניה
רואים ולא רואים,
מעמידים פנים כעסוקים.
|
השאר את החיק פתוח למעני
שאוכל לזחול לתוכו
כשבדידותי גוברת.
|
השאר את דלת ביתך פתוחה למעני
שאוכל להיכנס
כשהגשם יורד.
|
ישב מולה
הביטה בו.
לבוש בבגדים יקרים אותם שילמה
עניבת משי אותה קנתה
נעלים מעור משובח אותם במיוחד הזמינה
שעון מעצב על ידו הימנית שקנתה במתנה
|
אני החולמת בהקיץ
שחולמת בלילות
על יום האתמול.
|
עוצמת הערפל,
מחשבה על התחלה
ללא סוף.
מילותיך,
שמות פועל מוטים
חומה למגן
|
שמש שוקעת.
מגע מעבר לגבולות
על כנפי מילים
כובלים אותי בערסל
ומרגיעים אותי
|
בלילות בהם
הימים הסתננו לתוך החלומות שלנו -
|
ממתינה בדממה
משתוקקת
לוחשת
בתהומות עין עטוית רעלה
|
ממתינה אני, מצפה שתעצור לרגע קט
להביט על בבואתך המשתקפת
מתוך תוכך.
|
ליד החלון היא יושבת
Madame Honesto
מכסה גופה במצע שטרות-חסד,
מצבעת פניה בצבעי ארגמן
מתמוגגת לטעם הדם.
|
מצאה נפשי מנוח
בין ענני אושר
ודיונות מדבר.
|
במראה מערפלת
חום מן העבר
מהבהב כניצוץ זכרון.
|
וכשתבוא אלי
ובך שוב אוכל לגעת
|
מתחת לחלומות
בין שורשי האשל
חופרות אצבעותיי
תרות
|
מתחלקים בחיבוקים
מלאי געגועים
שמה נפשי בתוך חיקך
ומתחממת באהבתך.
|
עומדת אני לבד
עם חיוך קטנטן
|
צמידי כסף טהור
מעוצבים בידי צורף אומן.
טבעות נחושת מקושטות
מרהיבות ביופיין.
|
ואני כאן
מלקטת חלומות
מלאי תשוקה
הנישאים אלי ברוח
מארץ רחוקה-אהובה
|
מן יום שכזה היה היום הזה.
שמים אפורים-כחולים הביטו בי.
(אפילו השמש לא העיזה לזרוח היום!)
שחפים לבנים
וטיפות גשם.
יום ללא מילים.
|
בים הזכרונות
אני מרטיבה גופי
ומתמלאת בגעגועים.
|
הכוכב הכהה
מאלץ
הירח מסתובב
מקציב לי זמן
בפעימות לב מואצות.
|
רוצה לכתוב
אבל העט לא נמצא
ובמה אכתוב?
|
דרכי
אדמה קפואה,
קוצים מפוזרים,
עלים אדומים נטולי גבעוליי
נדרסים, נמעכים לאבק
כשאתה
בוכה.
|
רציתי להלך
בשביל החלב
במחשבת דמיון עירומה,
לפרוש את הנפש
אל מול האור
וסוף-סוף להיות חופשיה.
|
והיום עובר חולף לרגע
בו הנשימה נעצרת והחזה
מתנשם מתנשף בכבדות
רגע קט לפני
שהשתיקה מכניעה חונקת אותי.
|
תאוות בשרים,
טיפה סרוחה
הולידו אותי לאין,
|
בצעירותי
מזוודה גדולה עם כל חפציי ארזתי
ולארץ ניכר
בעקבות אהבתי נדדתי.
|
לצלילי כנור
בתשוקה מתגברת
האור כבה
המגע כבד.
|
שטפתי עצמי במי וורדים
וצבעתי ציפורניי בכתום זוהר.
|
אני אוהבת מילים
שמתחילות בהברה
ומסתיימות
|
כשהם התבוננו בי
בעיניהם החדות
הרוח החלה לנשוב
והעננים מעל הכריזו מלחמה
|
על כל אלה דרכו רגליי
ולא אמצא מנוח.
|
ערוותי המבוישת
טמנתי בתוך תיבה
מלאה באוסף האוצרות
אותם שדדת
מליבי.
|
הרוח
מחפשת
נושבת
מרחפת
מעל שדות געגועים
|
מרגע שנכנסת אל חיי
אני מהלכת כשיכורה
מאבדת שיווי משקלי
|
זוכרת אני היטב מראך
ברגע לידתך.
גופך קטנטן,
רגליים קטנות
ואצבעותיך כל כך קטנטנות ויפות.
|
וכשיבוא יום ואותך שוב אפגוש
ריחך לקירבי אספוג
וקצבות נשימותיך אספור.
כפות ידיך
את גבי תלטפנה ברוגע
זרועותיך אותי תחבוקנה
וחיקך שוב לי בית יהיה.
|
ספינת חלומות
מחפשת דרכה בים קופא.
|
אם ייסורים היו סם
ודלת פרוצה להתמכרות -
היית סרסורם.
|
במדריד
הסתיו שלו אינו כמו שלה.
עלי השלכת כבר החליפו צבעם
והם חומים ויבשים.
|
בעוד הגוף חי בעולם מלא תאווה
מצאו הנפשות דרכן
משולבות לעד
נושקות, מנשקות את עולם החלומות.
|
עוצמת עיניה
מהמרחקים נושמת ריחם של עצי האקליפטוס
המקשטים את השבילים.
|
איבדתי את שיווי המשקל.
לקחתי מזוודה -
לא, לא רציתי בשק
כי לא רציתי בחתול
|
שוכבת על מיטה
זרועת ציפורנים
נושמת לתוכה
את ריחם הנעים.
|
כשאנו נפגשים
הלחשושים מתחילים.
לאחר מכן - קצת ציחקוקים
עד שמתפרצים בצחוק עליז
(אני בדרך כלל מתגלגלת על הרצפה ומחזיקה בבטני)
|
לבית-ספר לריקודים נשלחתי
את הצעדים הנכונים
לליבך
ללמוד.
|
בקרקעית תת המודע שלי
הזכרונות נאספים
דוחקים
מציקים
נאבקים
נרגעים קמעה
|
צחור לבנה
יריעת כוכבים
שחפים נחים על המזח
אורות עיר בלילה
ממלאים ליבי בגעגועים
|
שבילי חיי
מעוטרים באבנים
קטנות וגדולות.
|
שמים משנים גוונם
מכחול לתכלת ואפור.
כדור שמש לוהט
יורד לו לאט
אי שם במערב רחוק.
|
התמוטטה
כאשר הבינה שבגד
התכופפה
כאשר הודה
|
השלג הנמס
השאיר ציור לב
על גג הבית ממול.
על הכביש השאיר
רק בוץ.
|
עצמות אילמות נושאות עצב
ריאות ריקות נושמות, נושפות יאוש.
עיניים עצומות רואות סיפורי אהבה מסתיימים.
לב חוור.
מרימה ידיים.
|
שמע לקולי
הקשב לצלילים השקטים
המתנגנים להם באין קול
בין מילותיי,
לרווחים בין ההברות
ולאנחות ביניהן.
|
שמש זוהרת
מאירה את חלוני
מבטיחה חום ונועם
|
אם אמות לפני שאראה אותך,
אחכה לך ליד השער
ולמרות הכפור אמתין לך
|
כליטוף המים את החול
כנוע העשב במשב רוח קל,
מלווה רכותה,
מרגישה אני כשידך נוגעת בידי.
|
מחר תזרח שמש
ושמים אפורים תאיר.
מחר תפצע חמה
ורקיע צבוע כסף תזהיב.
שחפים לי ישמיעו
ציוצי אין-ספור,
|
1. ערבב 1 כפית נסיון חיים ב-100 מ"ל טעם חיים ותן לתפוח.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
יוסף מנגלה
וכותונת הפסים
המשגעת!
המחזמר שכבש את
כל ארופה! |
|
