[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
דיאלוג
"לא, לא, לא, לא... זה לא זה!"
"אז מה?"
"זה פשוט שיש לך ירוק כזה בין השיניים."

החברים שלי למטה צועקים בקולי קולות.
השטויות שלהם כבר לא מצחיקות אותי,
זה עושה אותי כבדה או אותם ילדותיים?

זכרונות
ניצה אף פעם לא חשבה מה יקרה אחרי שהיא תגמור ללמוד.
הרי מה יכול להיות יותר מעניין מלימודי ביולוגיה ארוכים במעבדה
הנקייה והנוצצת, עם רחש הרוח השקט - היחיד להפריע (או להנעים)
את עבודתה.

כמיהה
הוא מתקרב אליה בצעדים איטיים ושקטים, הידיים בכיסים.
הלב שלה דופק מהר מהר מהר... היא מרגישה בעננים.
הוא מסתכל עליה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מעלימה רגשות, תחושות,
מעלימה גישה.

מינימליסטי
יש לו ניצוץ ילדותיות שלא דמיינתי, משהו מיוחד בעיניים שגורם
לי לצחוק ולאהוב אותו עוד.
הוא מנגן על פסנתר - אני דמיינתי גיטרה, אבל הוא מוזיקאי כזה,
אז הוא בטח יודע הכל.

And you feel like you
Just can not stand
All those breakups
Anymore

יחסים
עם אותם חלונות ראווה לבנים,
רק עם קישוטים אחרים.

כעס
הוא רותח, הוא זז,
הוא מחזיק מעמד.
למרות שקשה לו מאוד.

געגוע
לדחוף את עצמי פנימה,
לא זכרתי את זה כזה קשה.
עם מרפקים קדימה,
עור של פיל ומתעבה.

רק אז... כשאני אשכב מתחתייך,
וכל צרות העולם - יעלמו לרגע

כל שתי דקות מספקות לה,
שבע שעות של חלום,
והיא שוב נקרעת,
בין מציאות לדמיון

הרהור
את חושבת שאת מסובבת אותו,
אבל את משטה רק בעצמך.
את חושבת שאם תהיי על auto-מאיה,
הוא יעשה הכל למענך?

שיר שאולי תקרא במקרה, כי לך הרי אין תוכנות כאלה,
שמאפשרות תקשורת ללא קול או מבט.
שיר שיגרום לך לראות אותי קצת אחרת,
אולי בדרך שבה ראית אותי בהתחלה.

תחושתי
יש בי דחף עצום... שלא הרגשתי כבר מזמן.
דחף עצום לנשק... אותך.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
ואני יודעת שאמרת שאתה משתנה, שכל ביקורת היא ביקורת בונה.
האמנתי. יודע מה? אני עדיין מאמינה.

אהבה
אז ארזתי את כל החפצים הגמדיים שלי מתוך המתחם הענקי שלך,
ויצאתי למסע גמדי ברחבי עצמי

חוסר אונים
כולם מאוכזבים ממני כל הזמן. כולם ביקורתיים, כולם לא מבינים.
כולם, כולם, כולם...

אגדה
הוא אף פעם לא אמר אותו... את השם שלי. רק פעם אחת, כשביקשתי
ממנו, בדרך עקיפה וקצת מטומטמת... אבל זה הרגיש כל כך טוב. כל
כך נכון! רק לשמוע אותו אומר את זה.

הוא ואני
רק המחשבה עליו עושה לי מין צמרמורת באחורה הזה של הראש...

ואני לא יכולה להתמוטט הפעם, אסור לי לבכות, אסור לי להישבר
שוב!
אמא אמרה שאם זה קורה עוד פעם היא מוציאה אותי מהתנועה...
אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה...
חייבת
חייבת להחזיק מעמד.

מכתב
אבל אסף... אל תשאיר אותי תלויה באוויר, ואל תלך לספר לכולם.
תן לזה להישאר בינינו - הסוד שלנו.

אז ככה החיים שלי ייראו מהיום והלאה?
כן?
ללמוד, לחזור הביתה, להכין שיעורים, ללכת לחוג אולי, לאכול
ארוחת ערב, להתקלח, ללכת לישון...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
תמיד חשבתי שאהבה זה גדול... שיש ניצוצות, וזיקוקים, שיש
נסיכים מושלמים על סוסים לבנים ושאני אנשא - רק לרובין הוד.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
כל הנוגעים בדבר
מתבקשים ליטול
ידיים לפני
הארוחה.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/DannyLiran
יוצר מס' 47034. בבמה מאז 27/1/05 20:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדני לירן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה