|
"לא, לא, לא, לא... זה לא זה!"
"אז מה?"
"זה פשוט שיש לך ירוק כזה בין השיניים."
|
החברים שלי למטה צועקים בקולי קולות.
השטויות שלהם כבר לא מצחיקות אותי,
זה עושה אותי כבדה או אותם ילדותיים?
|
ניצה אף פעם לא חשבה מה יקרה אחרי שהיא תגמור ללמוד.
הרי מה יכול להיות יותר מעניין מלימודי ביולוגיה ארוכים במעבדה
הנקייה והנוצצת, עם רחש הרוח השקט - היחיד להפריע (או להנעים)
את עבודתה.
|
הוא מתקרב אליה בצעדים איטיים ושקטים, הידיים בכיסים.
הלב שלה דופק מהר מהר מהר... היא מרגישה בעננים.
הוא מסתכל עליה.
|
מעלימה רגשות, תחושות,
מעלימה גישה.
|
יש לו ניצוץ ילדותיות שלא דמיינתי, משהו מיוחד בעיניים שגורם
לי לצחוק ולאהוב אותו עוד.
הוא מנגן על פסנתר - אני דמיינתי גיטרה, אבל הוא מוזיקאי כזה,
אז הוא בטח יודע הכל.
|
And you feel like you
Just can not stand
All those breakups
Anymore
|
עם אותם חלונות ראווה לבנים,
רק עם קישוטים אחרים.
|
הוא רותח, הוא זז,
הוא מחזיק מעמד.
למרות שקשה לו מאוד.
|
לדחוף את עצמי פנימה,
לא זכרתי את זה כזה קשה.
עם מרפקים קדימה,
עור של פיל ומתעבה.
|
רק אז... כשאני אשכב מתחתייך,
וכל צרות העולם - יעלמו לרגע
|
כל שתי דקות מספקות לה,
שבע שעות של חלום,
והיא שוב נקרעת,
בין מציאות לדמיון
|
את חושבת שאת מסובבת אותו,
אבל את משטה רק בעצמך.
את חושבת שאם תהיי על auto-מאיה,
הוא יעשה הכל למענך?
|
שיר שאולי תקרא במקרה, כי לך הרי אין תוכנות כאלה,
שמאפשרות תקשורת ללא קול או מבט.
שיר שיגרום לך לראות אותי קצת אחרת,
אולי בדרך שבה ראית אותי בהתחלה.
|
יש בי דחף עצום... שלא הרגשתי כבר מזמן.
דחף עצום לנשק... אותך.
|
ואני יודעת שאמרת שאתה משתנה, שכל ביקורת היא ביקורת בונה.
האמנתי. יודע מה? אני עדיין מאמינה.
|
אז ארזתי את כל החפצים הגמדיים שלי מתוך המתחם הענקי שלך,
ויצאתי למסע גמדי ברחבי עצמי
|
כולם מאוכזבים ממני כל הזמן. כולם ביקורתיים, כולם לא מבינים.
כולם, כולם, כולם...
|
הוא אף פעם לא אמר אותו... את השם שלי. רק פעם אחת, כשביקשתי
ממנו, בדרך עקיפה וקצת מטומטמת... אבל זה הרגיש כל כך טוב. כל
כך נכון! רק לשמוע אותו אומר את זה.
|
רק המחשבה עליו עושה לי מין צמרמורת באחורה הזה של הראש...
|
ואני לא יכולה להתמוטט הפעם, אסור לי לבכות, אסור לי להישבר
שוב!
אמא אמרה שאם זה קורה עוד פעם היא מוציאה אותי מהתנועה...
אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה...
חייבת
חייבת להחזיק מעמד.
|
אבל אסף... אל תשאיר אותי תלויה באוויר, ואל תלך לספר לכולם.
תן לזה להישאר בינינו - הסוד שלנו.
|
אז ככה החיים שלי ייראו מהיום והלאה?
כן?
ללמוד, לחזור הביתה, להכין שיעורים, ללכת לחוג אולי, לאכול
ארוחת ערב, להתקלח, ללכת לישון...
|
תמיד חשבתי שאהבה זה גדול... שיש ניצוצות, וזיקוקים, שיש
נסיכים מושלמים על סוסים לבנים ושאני אנשא - רק לרובין הוד.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תראו ציפור!
תוכנית א' של
יגאל עמיר איך
להתחמק אחרי
הרצח מהשוטרים |
|
