|
מדהים איך כל סיפור בעולם הזה, כל סיפור חיים של האיש הכי
מעניין או הכי משמים, יכול להיכתב ולהיראות כסיפור כישלון חרוץ
או כסיפור הצלחה אדיר.
|
"אז למה לא להתייאש בעצם?" שאל קול אחר בראשו - קול כנוע וחלוש
יותר. "כי ככה!" צעק בחזרה הקול המעצבן ממקודם. "כי הוא לא
מפסידן - הוא מהחומר של המנצחים - של האחראיים, של אלו שאף פעם
לא יאכזבו את עצמם!" למען האמת זה היה נכון.
|
בינתיים החופש המשיך, אני עסקתי בשלי, טיפה מזה, הרבה מזה,
כרגיל, nothing special.
אבל הארות גאוניות לגבי החיים עדיין זרמו אליי. למשל, יום אחד
החלטתי שהירידה במדרגות בבית זה אחד הדברים הכי מיותרים
שפגשתי.
|
חצי ממני פשוט ישנא אותה, לא יבין למה, למה, למה הוא מאוהב
דווקא בה? והחצי השני שלי יאלץ להסכים בכניעה כואבת שהיא באמת
מקסימה
|
פשוט זה טוב, מסובך זה טוב.
הכי טוב זה כשזה ביחד.
יותר.
ואולי מעט
|
ומחכים.
לאט לאט.
שקיעה אחר שקיעה
|
כי הוא מרגיש, אסור לו שלא.
מותר לו לבכות, מותר לו לכאוב -
הוא מסוגל לאהוב.
|
אפילו דמעות זה בקשה מוגזמת,
כי כדי שיכאב לך ממשהו צריך להיות לו משמעות, נוכחות בשבילך...
|
כשהלב ייסגר
העיניים ייפתחו
העור יתעבה ויקשיח.
|
ולהכתרת הזוכה בקטגוריית "החיים הכי גרועים ביקום" אני מזמינים
את....
רגע, עצרו!
אני לא מוכנה לקבל את הפרס.
לא, אני חושבת שאני יוותר הפעם, תודה.
|
ואז הוא הלך, ואני רציתי למות, להיקבר שם בדשא החם, לבכות עד
שאני אתייבש ואז יתלו אותי בתור קישוט באיזו חנות פרחים. רציתי
לומר לו שאני רוצה, רציתי שאני לא ארצה. ולמה אני בוכה? איך זה
גדל לרגש כל-כך עצום?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החיים הם כמו
סלוגן.
לפעמים מאושרים
ולפעמים לא.
- עמית פלסף
ברגע של הארה. |
|
