|
הכול החל כשאני, אלון, נער מדוכדך ולא מקובל יתר על המידה
המנסה לשרוד את החיים בתיכון, טיילתי לי בסמטאות הישנות של
העיר בחיפוש אחר תעסוקה. ישנה דרך ללא מוצא, חשוכה, ריקה
ורחוקה מן הרחוב, בה אני נוהג לשבת, להתבודד ולפעמים גם לדבר
עם עצמי.
|
עברתי שוב על השיחה ביני לבין הנער המוזר, הערפד, מייקל. פתאום
הבנתי שסיפרתי לו יותר מדי דברים על עצמי. בלילה אחד נפתחתי
אליו כמו שמעולם לא נפתחתי בעבר. זה היה מוזר. עדיין אני לא
מצליח להבין מה בדיוק קרה שם.
|
בשעת בוקר מאוחרת היא הופיעה, מתנצלת בחינניות על האיחור שלה
בפני המורה לספרות.
באופן הגיוני היא משכה מיד את כל המבטים.
|
חיכיתי שם בזמן שהוא נעלם אל תוך הלילה. תוך מספר רגעים הוא
כבר חזר, משחק משחקי לשון עם נערה נוספת. קפאתי. אט, אט
השפתיים שלו התקרבו אל הצוואר שלה. אני חושב שצעקתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החיים הם כמו
חתיכת חרא
מדממת.
יש צורך
בהסברים?
זוזו לסטרי,
פילופוב |
|
