|
עמי חלמיש מורה למחשבים ואינטרנט,יועץ טיולים
לתאילנד, כותב לאתרי טיולים, סיפורים ופרוזה, שחקן
תיאטרון הרבה הצגות מאחורי, יודע אינטרנט וקידם
אתרים, אוהב חידושים, ושינויים, אוהב להקשיב לכל אחד
, מעל גיל 60 ,מנתץ מיתוסים שחוקים =ההורים שלי
היו הזבל בהיתגלמותו,בינתיים אימא שלי לא קיימת
עבורי, אחותי לקחה את הרכוש, אני לא יודע איך נשארו
בי ניצוצות של עליזות,
ושמחת חיים.
למי שיש שאלות , יש כתובת ami. chalamish@gmail.com
"אולדי" היה הדינוזאור האחרון בעולם,יום אחד הוא פוסע בין
הסלעים הגדולים
כשעיניו מסונורות מבוהק השלג האחרון,תר אחר מעט מזון בשממת
הקרח
|
הכל נגמר בין שנינו. ידעתי שזה עומד לקרות.הרגשתי את זה מתקרב,
ובכל זאת לא עשיתי דבר.
|
נושא הפחמים היה אדם מאוד זקן , שכל חייו היה ממלא את שקו
פחמים.
|
את האירוע שבו מדובר מעולם לא פרסמתי., 40 שנה שומר אני אירוע
זה בתוכי. כולם ידעו ושתקו
|
אהבת נעורי את אהובתי היפה
מאהבה זו לעולם לא אשבע.
אדמת הטרשים ספגה את דמעתי
רבבות רגבים שמעו את תחינתי.
|
כל פעם שאאחר אזכור שאולי זה לטובה.
וקיבלתי את חיי במתנה.
|
מי יודע עבור מה אנחנו חיים ?
מי יודע עבור מה אנחנו נלחמים.
|
הלכתי אליך לראות
אם אתה עוד אחד ויחיד.
אליך הגעתי וראיתי שאתה
כבר לא.
|
כאשר נפרדנו לשלום
חשבתי שהכל היה חלום
לא זכרתי את דמותך
זכרתי את נשימתך
|
ציפורים זה דרורים
דרורים זה חופש
חופש זה מתנה
חום וקצת חמלה.
|
אני זוחל בין הסלעים
כמו טנק שגלגליו נעים
|
כבודו של אדם במקומו
כאשר הוא מאמין בעצמו.
ברצותו עליו שומר
ברצותו עליו מוותר
|
כשילדתי הקטנה מתה
אלוהים שלח מלאך לבן למטה.
המלאך פרש כנפיים
ולקח את הילדה לשמיים.
|
חלמתי שעזבתי
חשבתי שבכיתי
לא היה חבל
נשאר רק אבל
|
יודע אני שלפעמים יש בידי
אוצר גדול וחד פעמי
לעולם לא עלה בדעתי
מתי זה התפוח האמיתי
|
מיכתב ללא נמען
מר וכבד המטען
סוף ללא התחלה
כמו מחלה
|
לא קל למצא חברים
כאשר המרחבים ריקים
|
סביב החומה שקטו הגלים
על מים סוערים מגולגלים.
לרחוק נישאים
מבטי נביאים.
|
יונה לבנת כנף
יונה לבנה שלי
פתחת לי צוהר ללבך
|
אחכה לך בשדות
אחכה לך בגשם
|
נתמלאתי חמת כעס וזעם
על עבים בשמים, הברק והרעם.
על הלמות טיפות המים בזעף
המאימות לפוצץ כל רעף.
|
למה יש לפעמים
מגירות ומדפים ,
בסתר גדלים , תופחים,
לעולם לא נפתחים ?
|
האם תהיי לצידי
כאשר אדמם אל מותי
|
חלומות יקרים מן העולם עוברים
כלאחר מבול איתנים.
נשטפים כלא היו
לא נבראו.
|
לא הסכמתי לתת לך
את פרח הלילך.
לא הראתי לך
איך ליבי נפתח.
|
אני ועצמי כולי, ולא עוד.
הדגים קיבלו אותי. קיבלו כמו שאני, ככה, סתם
נקי, חלק, ישר, לבן.
הדגים לא יודעים חוכמות.
הם מבינים עניין, יודעים הכל.
|
אהבתי את הצחוק הניבט מעינייך
אהבתי את המבט התמים
.וידעתי שלא אוהב עוד לעולם.
|
סליחה שבאתי עולם יקר
הנה הגעתי למקום קר.
לא שאלו אותי אם אני רוצה
לא הודיעו לי מתי אני יוצא.
|
פנים של ילד אמת אומרים
אין מסכה שלפניו תתאים.
|
ראיתי את הבוכים חינם
הדומעים על אלה שאינם
|
כשירד הגשם בחצי היום
ראיתי אותך באדום
וזכרתי כי אדום שלך
זה האפור שלי
|
האם תהיי לצידי
כאשר אדמם אל מותי
|
אם תוכל להביט בעיני אנשים
לומר אנחנו לא אדישים.
אם תוכל להגיד אמת לכאורה
להבטיח שכלום לא קרה.
|
שמעתי את קולך הקטוע
וקצת יבבות חלושות
חיפשתיך לידי
וגם ברדיוס גדול
|
למה זה קורה לי
אני בנאדם טוב
|
תמיד הנופלים ראשונים בשורה
היום הם עוזבים אותנו כקבוצה
צעירים היו.
|
יקירי עם מותך ללא עת
גם חלק ממני מת.
למה אתה עלית אלעל ?
זאת את מי אשאל
|
זהו עזבת אותי
היית כמעט אחותי.
אהבה זוחלת תחת לעור
מחכה לאוויר, לקצת אור.
|
שלום לך ליבי
אתה עוד שלי?
|
בני, קבלת את הכל
טוב, רע, ושעון החול.
תבונה לחיות עם קוץ
לדלות משיבולים מוץ.
|
יחי המהפכה שתהיה.
בתקווה שכולנו נחיה.
יבואו ימים של שמחה.
יבואו ימים של אהבה.
|
אהבתי עצים
אהבתי פרחים
כולם בקיץ פרחו
פתאום בחורף נבלו
|
למה יש לב שבור
שקוע באגם עכור.
זאב הרים שואג צהלות
גרון שסוף,ניחר עד כלות ?
|
ראיתי פעם צפרים
פורשות כנף אל ההרים.
תחת כנפן שלום
אפור צבען כבחלום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אמא שלי היא
קרנפית ואבא שלי
היה תות.
אם יש משהו שאני
לא רוצה לדעת זה
איך עשו אותי.
כל מה שידוע זה
שאבא שלי לא שרד
את זה...וגם לא
אף אחד מהמחזרים
האחרים של
אמא...
קרנפית התותים
באמת לא רוצה
לדעת... |
|
