|
היא הייתה יפה. אבל לא מהיפה של הדוגמניות שרואים בטלוויזיה
ובמגזינים האלה. היא הייתה יפה מהסוג האחר, מהסוג שכשאתה מסתכל
עליהן, אתה נמס. מאלה שאתה לא יכול להבין מה זה, אבל זה פשוט
יופי. פשוט משהו שקשה להוריד ממנו את העיניים.
|
אני פועל ב "שיטת פאבלוב", ככה אני קורא לזה. או בשפה פשוטה,
אני מאלף מקצועי. אבל לא, לא של כלבים, של אנשים. ליתר דיוק,
של נשים. ליתר דיוק עוד יותר, של נשים שאני רוצה.
|
זה איזשהו אושר עילאי שמציף שאף אחד אחר לא יכול להבין. אתה
מרגיש כאילו עכשיו אין עולם, אין אנשים, כולם נעלמו. זה רק
אני, היא, המיטה, והחדר.
|
ארבע נשים, ארבע מטרות, ארבעה מקומות שונים בעולם וחופש אחד.
את הראשונה הורדתי בוגאס. הכל הלך חלק, בלי הרבה בעיות, עד
שהחבר שלה התחיל לחשוד בי, אז הורדתי גם לו כדור בראש.
|
הוא יושב בצד וסופר את השניות עד שייגמר. אבל גם אחרי שזה נגמר
אין לו לאן ללכת, אז הוא ממשיך לחכות. השניות הופכות לדקות,
הדקות לשעות, והוא עוד יושב ובוהה בתקרה.
|
אבל אז אני מגיע, יוצא מהאוטו, נושם נשימה עמוקה ומתמלא שקט,
רוגע. אין דבר יותר מרגיע מהכותל בשלוש וחצי לפנות בוקר. אני
נכנס למתחם ומסתכל סביב. רק אני. אני, עוד כמה דוסים מסביב,
ואלוהים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לא אומרים על
מוזיאון משעמם,
כמו שלא אומרים
על אוכל פויה.
יו"ר האיגוד
למוזאונים
ותערוכות |
|
