צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"באתי לבקר אותך סבא.
זה אני, הנכד שלך."

לפעמים אני חושב שהפסקתי להבין.
נראה כאילו העולם מסתובב, ואיתו אני, והוא מראה לי כל פעם צד
אחר של החיים. זה מרגיש כמו מין חלום כזה ארוך והזוי. כאילו
אני בסרט מתח, כזה שאתה חושב עליו הרבה אחרי שהוא נגמר, ולוקח
אותו איתך לישון...

"אתה יודע איך זה מרגיש? אתה נכנס לחדר. אתה שומע את האישה
שאתה אוהב, את אשתך, אתה שומע אותה גונחת, אתה רואה את הגוף
העירום שלה רוכן מעל מישהו אחר, מעל החבר הכי טוב שלך..."

בינתיים,
לא נוגע,
רק פוגע,

שמעתי את הקסם בשירייך,
כקול שירת הלב,
המיית רחש כיסופייך,
אל ילד-גבר מתאהב,

המחול הנה פסק,
אני מוטל מתנשף,
והדף שנסדק,
מביט בי רושף,

מהבועה מנסה להימלט,
אבל הוא שיכור מפניה,
ושוב מנסה, ושוב נופל ומתחרט,
ומוצא את החום בין זרועותיה,

זה בא והולך, זה הולך וזה בא אליי,
כמוך, זה חומק ממש מבין אצבעותי,

את לי מפתח לנשמה,
שעף כחול ברוח
והתפוגג בנשימה,

אז מה עושים עכשיו? את כותבת לי
והתשובות רבות אבל אינן שלי
אולי זה משהו שיפרח כשאשוב
אולי זה משהו שנגמר ולא ישוב
אולי זה רגש שיפרוץ כשניפגש
אולי זה רגש שנבל אצלי ונשרף באש

אומרים שהעולם מדהים,
וזה כתוב בכוכבים,
אומרים שיש חופש בשירים,
שמקרב בין אנשים,
שם תמצא את המילים,
שמלבות בך חיים.

מתישהו מחר, אני אמות.
אשאיר לך שקט ודממה תלויים בחוט.

כסומא מסתובב, מחפש, ממשש,
לא מצליח למצוא מעט אור,
מתהומות נשייה אפלים מבקש,
להבריש אור לבן בשחור

לא ארדוף אחר תחנות רוח דוממות,
לא אפול שיכור מאכזבה ואתבזה,

קוף מניאק

הנה, השער פתוח...
צעד קטן קדימה, לנשום עמוק, ולעבור, מה כל-כך קשה ומסובך?