|
והיא עמדה עם הסכין בידה ופצעה את עורה- עוד חתך שהצטרף לסדרת
החתכים שעל ידיה ורגליה. עוד כאב שהיה חייב לצאת מגופה בכל
צורה שהיא, כל דרך, לא משנה איזו...עוד כאב שיצא מגופה בצורת
דם שניגר על גפה.
|
היא כועסת עליו כי הוא לא נזהר בטיול ,
היא כועסת על עצמה כי היא לא יכלה להציל אותו,
היא כועסת על ה' והיא כועסת על כולם,
אבל יותר מכל היא כועסת כי ככה מתנהל העולם.
|
תחושה של בגידה, סכין שננעצת עמוק.
תחושה של בוז, של השפלה
תחושה של כלימה
|
כולם מסביבה לחשו לה שהיא לא בנוייה לאהבה,
כולם מסביבה אמרו לה שהיא פרפרית חופשיה.
כולם דנו את הקשר לכישלון,
והיא כמו טיפשה הקשיבה להמון.
|
ואת הגשת לי את לבך על ידיך ,
חשוף לעולם של כאב ,
חשוף ופגיע כדי שבו אוכל לטפל,
וכיליתי את לבך עד נשרפה נשמתי ונשמתך!
|
לא רוצים להיות יחד -
לא רוצים לאבד את הסיכוי
להיות יחד.
יש שם אהבה
אבל לא ידוע מאיזה סוג -
חברים, אחים, מאהבים?
|
ולפעמים צריך פשוט לדעת לשחרר,
לדעת לוותר,
לדעת שלא בכול פעם תוכל לזכות,
שלא כול פעם תקבל את מה שאתה רוצה...
|
נוסעת 120 במכונית קטנטנה, מכונית כמעט בלי הגנה... לוחצת על
הגז, שומעת את המנוע מתחנן שתפסיק, הכל חולף על פניה מהר, הקיר
מולה מתקרב אפילו יותר.
|
אני הבחורה שנהנית מהמרדף, אני הבחורה שאוהבת שיש לה מרחב, אני
הבחורה שאוהבת שאתה לא מצלצל כל יום ולא חושף את רגשותיך כל כך
מהר, אני הבחורה שרוצה לקחת את זה לאט... גם כשהיא יודעת שכבר
אין כל-כך הרבה זמן...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מסבון באת,
לסבון תשוב.
אדולף |
|
