[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
רעדתי כולי, כל כך הרבה מחשבות, הכל היה כל כך מהיר, צעקות,
בכי, עיניים מפוחדות, הכל כל כך הלחיץ..! לחצתי.!! דממה. כולם
עמדו דוממים ורק הקולות האחרונים שלו נישמעו. ואחרי כמה שניות-
גם הוא שתק. הוא היה שם, מתרוקן מדם שהשטיח סופג. אלעד עזב
אותו, "קדימה, חייבי


לרשימת יצירות השירה החדשות
לרוץ בשדה פתוח ולפרוש ידיים...
יורד עליי גשם חזק... אבל אני לא מרגישה...

אתה רשאי לשמוח אך לא להראות לאחרים,
אתה רשאי לשאוף קדימה אך לא לעשות צעדים,
אתה רשאי להיות רעב אך לא לאכול דבר,
אתה רשאי להיות חולה אך לא להיות נטל לאף אחד

קחי אותי ותראי לי עולם,
תראי לי שמיים וגבולות מאי שם,

הדמיון על למעלה מרגיע ומנחם,
המחשבה על למטה מלווה בקשיים.

הוא היה איש עצוב, איש מדוכדך, עד שהיא באה,
שהיא באה - הוא פרח.

היא הייתה שקטה ולא דיברה הרבה,
הייתה צנועה מאוד ותמיד לבושה יפה.
עכשיו היא איננה, היא כבר לא כאן,

הנה אנחנו-
משחקים דמקה,
אוכלים פירה,
משתעלים,

"עדר" אנשים עם מסכות לבנות.
עצרנו.
מולנו בור ריק,
עוד רגע וייתמלא בגניבה...

לקחתי רק קצת... אבל עדיין הרגשתי!
הייתי למעלה, הרגשתי את מה שאמרת - את החופש...!
הייתי רוצה שנרגיש את זה ביחד...!

מי המציא את הכאב וגרם לנו לבכות?
מי המציא את האמת וגרם לנו להכוות?

פיצוץ אחד,
ת"א רועשת,
פיצוץ אחד,
אמא דואגת

למה כדי לעשות צעד של שניה לוקח חמש דקות של מחשבה?
ולמה כדי להגיד מילה לוקח שעות של שיחה?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
האם המשכת עוד שניות אחדות להילחם? או שמא לא יכלת?
האם רצית רק עוד כמה שניות להחזיר את שאיבדת?

אני זוהר,
"זוהר" שם עם כל כך הרבה אור, אך עם בזוהר כל כך הרבה אור למה
בי יש חושך?! למה הייתי צריכה לעבור את זה?

אתה יושב לך למעלה, על כיסא הבמאי, מביים הצגה אחר הצגה אחר
הצגה...

עוד רגש מבולבל ותוהה מוביל אותי לכתוב אלייך.
עוד שיר שייכתב ברגש חזק וייאבד משמעות כשיגיע אלייך.
עיר רחוקה עוטפת געגוע ישן.
אוטובוס מחכה לקחת חלקיק אחרון של יאוש נושן,

אתה מופיע בדלת, שומט מידיי את התיק פותח אותו ומרוקן באכזריות
את תוכלו לריצפה ואומר: " למה התיק? אני רוצה שתבואי?! את הבן
אדם האחרון שאני רוצה לידי עכשיו, ומה זה הבושם הזה? אני נחנק!
הוא מסריח! "

רגל אחת כבר חצי באוויר,
השניה מסרבת לזוז.
הגלים למטה מתנפצים על החוף,
מוחקים שמות, ארמונות.
בקרוב ימחקו אותי...

הוא אמר שחודש אחרי שהוא יצא שם כמה פעמים, הוא לא הרגיש טוב,
והחליטו לעשות לו בדיקות, בגלל כל הבדיקות לא נתנו לו לחזור
לארץ ובגלל זה הוא התעכב.
עכשיו, אחרי ארבעה חודשים, הוא חוזר - בלי עבודה, עם איידס.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בית- כמה קרטונים,
גג- גגון של דוכנים,




חזרה לעמוד היוצר הראשי
"אבל הכי מצחיק
זה להגיד
כרובית..."



מאחרוני מעריצי
הכבש ה-16


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/MayaWies
יוצר מס' 44862. בבמה מאז 18/11/04 15:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאייה וייס
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה