|
היא מרגישה כבולה כל כך למקומה ולא מבינה בדיוק את אוזלת היד
שקושרת אותה, רק שהכמיהה שהיא חשה עכשיו, זהה בדיוק לכמיהה
הזכורה לה מילדותה, זו שדחפה אותה תמיד לטיולי חיפושים אחרי
בתים יפים באופק, שנשקפו לה מחלונה.
|
לא משתקפת משום ראי
בלתי נתפשת באי ודאי
|
כואב לי לשורר
ואני מסכימה אתך שהכאב כמילה לא עובר
לא עובר לקורא
לא עובר.
|
כוס בירה נוגעת בקפה בוקר בין שטויות עיתונים
פיהקת לי בפרצוף יפה נפש
וריח פה רע מסיגריות יתר.
|
בקצה מעלה מדרגות שביר, מסורג לבן
אתה מסגיר פני הילה קטנה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם: ביקשת
שלא יענו לך על
זה, אבל אוף דה
רקורד, התשובה
היא כן.
אפרוח ורוד. |
|
