[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פאם פאטאל
אין שירים עצובים. יש אנשים עצובים.
לא..
אין שיר שקוראים לו אהבה. יש אהבה שנקראת שיר.

 Oren

אל היצירות בבמה האהובות על פאם פאטאלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי פאם פאטאלאל היוצרים המעריכים את פאם פאטאל
Tired of lying in the sunshine
staying home to watch the rain.
The time is gone, the song is over,
Thought I'd something more to say.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
יעל הסודית: (משתעלת). טוב, אז היום היינו במקלט המאאאאגניב של
אורן וחבריו והמגניב שלי כן עם א'! אתה מבין? זה יוצר איזשהו
אפקט של מגניביות יתר (מה????). אז אורן ברוב חוכמתו פיזר קלקר
בכל המקלט ואם הוא שואל אתכם אם אתם רוצים לשמוע איך זה קרה-
פשוט אמרו לא!.

קונספירציה
דיברתי איתה, אותה שעה, והרגשתי כאילו לרגע אין אני, אלא קווי
מתאר צבעוניים היוצרים את דמותי לידה, עונים לשאלותיה,
מקשיבים-לא-מקשיבים למילותיה. לפתע ניתק הקשר בין גופי לנשמתי.

מתחת לשכבות
של אוננות ודמיון
אני מוצא היגיון
בלשתות ולהתקלף

ייסורים
...והכל בנשימה אחת ממש כמו שישי גולן לימד אותנו על הטקסטים
של שייקספיר שלפעמים הם ארוכים כמו ארבעה-עשר שורות של סונטה
ואסור לקחת אוויר לריאות עד שאתה לא מסיים את השורה...


לרשימת יצירות השירה החדשות
גורל
הנה
אין חדש תחת השמש
השנים הזהירו
ואת היית לצידי
ומחר היא תזרח

חלום
חדה כתער
מאירה כשמש בקוטב
מעירה כקיץ לדוב

גורל
זורקת מוחך לכל הרוחות,
לאלף עזאזלים,
מרוקנת כוחות.

because
when you get grown up
your mouth gets shut up
as my social skills
they are falling

when the power of love
which we always miss
overcomes the love of power
the world will know peace

שנה וחצי של ביחד, שנים רבות ואינני יודע מי אני.
אני אוהב, אני עוזב. עדיין ביחד, לפעמים גם מהלב.

כשהולך אל הארץ בה גדלתי
כשהולך אל האישה ממנה נשמתי
כשבונה ספינה קטנה רק לעצמי
וטובע בלב הים הדמיוני

וידוי
אני לא מרגיש אותם
אני לא מרגיש אותם
אני רוצה להרגיש אותם
כואב לי לחשוב עלייך בלי לשנוא

גומר
כל חיי חולפים לפניי
קו פרשת המים
בין רגעים מלאי נינוחות
ובין האדם המחפש משמעות

אכזבה
תמיד כך הייתי
תמיד כך אהיה
ואולי באמת הכי טוב לי בעולם
אבל תמיד, תמיד אני אבכה

קינה
כמו ילדים,
בונים - מפרקים

כאב
הרגלים רעים רק הולכים
מכים שורשים
באדמה שאין לה אמא


אולי בגלל שהייתה לה דלת שקופה
היא פחדה מהמון דברים
זה קרוב מאוד לאובדן הבטחון
ורחוק מהדברים הקטנים

הגות
איך נבלו להם פרחים
רק צמחו כאן תחנות
איך לכל יחיד יש רבים
גם לאהבות הראשונות

תחושתי
כמו שיין נולד מענבים
או זכוכית מחול ים
כך גם אמנים
נושרים מתוך הטבע

כמי שרדף אחרי הכדור
והכדור רדף אותו
כמי שכתב שיר על דף
והדף קרע את נשמתו

אני רוצה שהשיר הזה שתשמעי
יהיה מוקלט באולפן ביתי
אני רוצה לכתוב שמונה שנים
ויום אחד תכירו רק שלושה שירים

זה אותו העץ
שלא מבין ולא מגיב
זה אותו עץ
נדיב

פואמה
את
שלא ניתנו לי המילים לתאר את
חיוכך

מצב
ודקה אני מבין
חיים שלא הבנתי קודם
אבל כלום לא ישתנה
הכל בעינו עומד
ואין חדש תחת השמש

בדידות
כשאני מרוחק ממך
זה לא סתם
זה כי יש מחשבה כלשהי
שמפרידה בינינו

לא להאשים
זה עשוי להפוך משפחה, לחברים
לקבל ללא תנאים את אח שלי, את אבא
כאילו בחרתי אותם

כאב
שלי שאלה אותי מה זו המילה הזו. אטום. היא צרפתייה, שלי, עולה
חדשה עם עברית מצחיקה.
"זה... כמו שאת לוקחת קופסא" אמרתי, "ושופכת עליה מים, ושום
מים לא נכנסים לתוך הקופסא. זה אטום. הקופסא אטומה. כזה אני
עכשיו."
היא הבינה אותי

אנשים
משקים את הגינה במים
והדשא גדל

לוגם משקה, מתפנה
לומד עוד ספר, מנסה
מדליק קטנה, שואף לריאות
היצירה מאותתת שלא לכבות

תקופה אבודה
ואני מת שתיגמר
עם הגיטרה ביד
לא הולך לשום מקום

סבא אדם
לולא הוא איני קיים

מודה אני, עזבתי אותך.
כן, יש אחרת.

נהנה לשוטט בעמק
נהנה מהספק
נהנה מאי הודאות
נהנה מהיכולת לומר שוב ושוב
"לא יודע"
נהנה לשאול שאלות
ולעולם לא לדעת מספיק

רומנטיקה
מה יהיה עם הקנאה
מסוגלים לשבת בבית
להזיל דמעה
לרצות להיות מה שאי אפשר

הרהור
"אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות
ניפגש בתום ימים רבים
בתום הרבה לילות..."

מינימליסטי
אפילו האנשים הבודדים ביקום
מוצאים משהו ורק לא כלום

הרהור
כמה אטומים של חול בין אצבעות הרגליים
כמה מטרים מפרידים ביני לבין מים
ים
י ב ש ה
ים
י ב ש ה
גל
ת ק ו ו ה

יש זמן להתאפס
באקדמיה, או פשוט עם השעון
לבחון כל יום
כמו היה יומי האחרון

אמונה
אני מכור, כל כך מכור
לצלילים שנכנסים
ובפנים הם נשארים
וצובעים את מה שחי
ומוחקים את מה שמת
ואין בי אהבה יותר חזקה
מהצליל שנכנס לי לנשמה

טאנקה
כיבסתי את המצעים, ואת כל הבגדים
את עצמי קצת קשה לי לכבס
אז אני משתמש בהמון המון שמפו וסבונים חדשים

זה שעזבת את הבית לא אומר שום דבר
אתה עדיין ילד
והגעגוע שלך כשאתה חוזר
מוכיח את זה

קשה לי להיפתח ליד אנשים
קשה לי
כי אני מסופר תמיד קצוץ קצוץ
ותמיד אמרתי ש

חרטה
אז אם אי פעם הצטערת שלא היינו זוג,
דעי לך ש
לי זה מפעים את הלב המון שנים.

כעס
אח תאום לאחות תאומה,
ראו את העולם באותה השנייה...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
הכל שטויות.
אם היה החייל חזק היה עושה את הדבר הנכון,
והוא יודע שהוא טועה.

יסורים
זהו, הוויכוחים האלה הם חסרי משמעות וזה כרטיס לכיוון אחד. את
התכונות הרעות שלי במשפחה כבר הפגנתי.

הספד
היה לי חבר.

והזקן, הוא מסיט את הנושא, מחייך לאישה שבאוטו השני מן חיוך
מטומטם של "אני מזדקן ועדיין לא קלטתי את זה", ומחליט מכל
הסיטואציה הארורה הזו להתמקד דווקא ב"קיבינימט" שיצא לי,
בתרבות הדיבור שאין לי, בחינוך שלי.

וכמה קשה זה
שלמשפחה אכפת מאח
רק בגלל שהיא
משפחה

דממה.
רק קולות של נשימה.
אין איש בבית.
מעולם לא היה.

חוסר אונים
האוהל שלנו היה בערך עשרה מטרים מהשפה, והרכב צמוד אליו. הם
הלכו והתרחקו. שתיתי מלח כמו שלא שתיתי מעולם. לא לבנון ולא
עזה. כלום לא הפחיד אותי כמו..

אני מדמיין אותך במיטה שלך, שלנו, מריחה אותי בדמיונך ואני לא
שם.

היפרדות
אז אחרי שעישנו ג'וינט או שניים, התחלתי שוב להיאבק בשאריות
מצפוני. במשך כמה שנים ניסיתי להתחשל מול כוחו האיתן של אבא
שלי, שתמיד מנסה לפנק אותי ואני תמיד כועס עליו שהוא אינו יודע
לאהוב ושכל הנתינה שלו היא חומרית. כסף ודלק. תודה.

משל
אי שם ליד דוכן הפיס בפינת כיכר רבין, התקהלו אנשים. כנראה חפץ
חשוד. מדי פעם נבהלתי, נבהלו כולם, היה נדמה לי שאני רואה מחבל
שהולך להרוג את כולנו עם כל לבנות החבלה שבנו אותו. לא.

ג'ננה
גם העלה הדק ביותר שנידף ברוח על פני האגם, משיב גלים. כמו
אפקט הפרפר מאנטרטיקה לסין, שיוצר שינויים. רגשות, אין דרך
להעביר. תקופות לא תקופות, כולנו שוכחים.

יסורים
אף אחד לא רוצה לקרוא אותן, והן לא רוצות לקרוא את עצמן. אז...
אפשר לעזוב אותן בשקט, שירקבו, שיסריחו. שימותו. המילים האלו
הן בסך הכל אני.

זמן.
איזו המצאה מטופשת.
אנחנו פשוט מוכשרים ביכולותינו לקחת משהו קיים, לתת לו שם,
ולהפוך אותו לשלנו. ממש כאילו, לא היה שם בלעדינו.

ואתם יודעים מה הכי נורא?
שהלחן כולו מושתת על אקורדים בנאליים כמו
Am G F Am

כמו שאני מתרחק מעצמי
כמו שההיגיון מתרחק מהמסורת
כמו שילד מתרחק מאביו:
תהליך איטי ומייגע,
עד בסוף מגיע המוות, ומפריד אותם סופית.

מכתב
הרי, בזמנים אחרים, כשאין לך אח גדול על הראש, אני יכול לחפש
ולמצוא אותך, באותו מקום, יום יום, מתכנן את מסע ההרס העצמי
שלך.

יסורים
הסתכלתי על האגן שלה, ועל השיפולים היורדים ממנו. אמרתי לעצמי,
שזו אולי הפעם האחרונה שאני מביט בו ככה, מהמקום הזה במיטה.

מעטים הם הגרמים השמימיים
המעוררים בי את כל מה שלא ניתן להגדיר
לכתוב במילים, לבטא בקולות, להתעלות.

יסורים
כי יש לי חברה והיא מהממת
אבל גם היא, כמו כולם,
מתקדמת

אני שונא אותי על שלא עזרתי לך כשהיית צריך
לא ביקשת, אבל אני גם לא עזרתי
רק דחפתי אותך על מחוץ לבית, סגרתי עליך את הדלת. ממש ככה.
עליך.
זה לא כאב לך, כי אתה שמן.
זה כאב לי.

אוטוביוגרפי
בקיצור... כמה שאני רוצה את זה, לא נראה לי שאכתוב עד שאהיה
עייף. כמו שכבר אמרתי, שום דבר לא קורה כמו שאני רוצה...
כזה פאסיבי. זה לא יאומן.

המשפחה הומצאה לפני בערך שלושת אלפים שנה. והנה, אנחנו
מתפוררים לאחרונה. אחוז הגירושים עולה משנה לשנה. הגישה
הפונקציונליסטית אומרת שלכל דבר בחברה ובתרבות - יש סיבה.
וברגע שהסיבה הזו נעלמת, הדבר נעלם איתה. אז יכול להיות שהצורך
שלנו במשפחה הולך ונעלם? או, שיש

ואיך אתה יכול
את הג'ינס הזה לסבול

אמונה
אני איני מושלם, אני יודע ומודע.
אבל אישה, צריכה להיות שווה אותי.

הרהור
לצלילים יש משמעות אינסופית פתאום
כשאת טמונה בראשי.

בן אדם,
למדת לאהוב לבד.

חלום
מציאות נושכת, חברה מבודדת
מונוגמיה היא פחד
מעצמך
נלחם בעצמך

אולם, הם מחכים שתחזור. לא כי הם רוצים, כי נאמר להם לחכות.
השמש בנתיים התעוררה, קצת אחרי שכל החברים סיימו לפרק את
המאהל. שקי השינה מסודרים הכל פינה, המזרנים בערימה. כמונו
כמותם.

זה השלב בו שמתי לעצמי תזכורות, מדי ערב בשמונה בדיוק: לנגן.
לעתים זה עבד, בעיקר זה לא.
ניסיתי בדרכים של מתמטיקה, לפתור שאלה בפסיכולוגיה.

אימה
תמיד את אומרת פעמיים ביי. זה נעלם בפייד אאוט כזה, חצי
מלנכולי, חצי אופטימי. הביי הראשון הוא עדין, כמו הקול שלך,
נחוש אך מפוחד. הביי השני הוא עוד יותר עדין. כמו בולע את עצמו
פנימה, אל תוך הלשון שלך, ומסתיים בלחישה. לאט לאט זה נגמר.

האדם מחפש משמעות.
תורת הלוגותרפיה עובדת רק על ניצולי שואה.

הציפיות ממני הן בראש שלי
אני לא עומד בהן
אבל הן עומדות מולי
מאיימות עלי

הציפיות ממני הן בראש שלי
אני לא עומד בהן
אבל הן עומדות מולי
מאיימות עלי

כאני לא מתממש, הן מתאכזבות
וכשזה קורה, הן רק עולות
ועולות
ועולות
הציפיות ממני עוד רגע
מתפוצצות

אוטוביוגרפי
ברשימת הטלפונים החיוניים שהיתה מונחת לך על המיטה, לא הופיעו
הרבה מספרים. אבל הראשון שבהם היה של תום.

קניות:
+ כריות / דליפקאן
+ פסטרמה
+ בירות
+ חלב
+ מיונז?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שאלתי שאלה,
"למה אני צריך כפפות,
על אופנוע במגרש חניה?"
"הנה, התחלנו..."
אמרת.

חדרים נסתרים ודלתות נפתחות.
ונסגרות.

אחרי אלפי שנות אנושות,
בני אדם, כולם - כולם,
ביחד או לחוד,
עדיין נמצאים במצב של 'מההה'...


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אבסטרקט
אל היצירה

עצמי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

לילה
אל היצירה


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אוואנגרדי

ולפעמים, אפילו כשמגיע לך להקיא.
אתה מעז עוד לשאול "למה דווקא לי?"

איזי ליסנינג

את הסיכון שבמעשה הזה
גם אני לא יכול להבין
ואיך זה השעון ממשיך לתקתק לו
גם כשאנחנו עוצרים

בלדה

אם תהני מהדרך,
אני אהנה ממך

אינסטרומנטלי

.




"התה שלי התקרר,
ונגמר לי הגז
בתנור, אני תוהה
למה התעוררתי
בכלל והגשם דופק
על חלוני..."


וטשטוש בנסיון
לפראפראזה על
stan של
אמינם...


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/FamFathal
יוצר מס' 4396. בבמה מאז 6/8/01 8:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפאם פאטאל
© 1998-2016 זכויות שמורות לבמה חדשה