|
הם השתתפו בהפגות, העיתונים קראו לזה "תחיית שנות השבעים",
והם, הם רק קראו לעצמם ילדי פרחים.
|
אמא נהגה לומר לי שאני דומה לרבין. אני לא יודע אם זה נכון. רק
בגיל שש אמרו לי מי זה היה. אמרו שהוא היה איש גדול. כששאלתי
אם הוא היה הכי גדול בארץ אמרו לי שכן. עד גיל שמונה עוד חשבתי
שהוא היה ענקי כמו גוליית, ולא הבנתי איך זה שבתנ"ך גוליית הוא
רע.
|
היא שתקה במשך כל הנסיעה. כשהיא הגיעה לתחנה שלה ועמדה לרדת,
משכתי בידה הדקה והאנורקסית- "אני יודעת מה עשית, רוצחת! אני
ארדוף אותך אפילו עם תינוק או תאומים או כל דבר אחר שורצים לך
בבטן...", לחשתי לה. היא הסתכלה עליי במבט בוחן
|
הם לקחו אותי הביתה וכל הזמן שאלו אותי שאלות מוזרות כאלה, שלא
הצלחתי לענות על אף-אחת מהן. אחת מהן הייתה אם אני זוכרת את
אחותי. עניתי להם: איך אני אשכח אותה, בחיוך. שאלתי אותם איפה
היא, הם החליפו מבטים הרי משמעות.
|
ועל מה אני אכעס? על שעשית מה שרצית?
לא, אכעס על מה שרציתי ואת לא עשית.
|
I haunted you 'till the edge,
And you didn't wanna fall
So I pushed you a little further
And you joined me after 20 feet tall
|
Don't listen to talkings,
laugh about seriousness.
they are not listening!
|
היא לא ידעה שסמים
בחיים הם פוגעים
והרגישה מתוסכלת
ומהאיידס שבה מפוחדת
|
I just don't know how to say,
don't know how to tell,
how to let you know
|
I had a dream last night about you and me
We were in love but didn't know the otherone loves us.
|
and my-self I couldn't heal.
I'm a seeing, unseen host
ladies and gentlemen, I've become a ghost.
|
dead Negro,
Who was killed by the presents in court,
By the jury's correct, non-racist, decision.
Aren't I right?
|
אבודה בתוך עצמה
כאחוזת דיבוק, בתוך הניתוק
לא עומדת על שלה, רומסים אותה.
|
אני יודעת שמה שאין
לא בהכרח נחוץ, ומה שנחוץ
אף פעם לא נמצא.
החיים מטורפים, אני רק זורמת.
|
כי נדמת,
לא שמעת,
את בכיינו הקט,
והחרישי.
|
אז מצאתי על מה לדבר,
משהו שלא נאמר בידי אחר -
על עצמי ואחותי,
אוהבת אותה אני.
|
אני לא יודעת לאהוב,
אני רק יודעת להכאיב.
הבנתי זאת לאחר שניסיתי לאהוב אותך
אך כל מה שיכולתי לעשות היה לפגוע בך.
|
אנשים נאלחים,
אנשים טיפשים,
פוגעים באחרים
ובכלל לא מתחרטים.
|
סקס, סמים ורוקנ'רול
בתוך הבלאגן מרגיש גדול.
מסתחרר מהסיחרור
|
מגן על היקר לו,
על אהוביו הוא חוסה
בצילו הנמוג, הכואב,
לראותם שורדים הוא כמהה.
|
כשאזחל אל הדילר עם עוד כסף,
הוא ייתן לי עוד מנה ויצחק:
"תראה מה נהיה ממך, חתיכת נרקומן עלוב"
|
ויש מיליון סיבות למה לא להאמין,
ואתה עדיין שם, למעלה המבט
מיילל בקולי קולות מתפלל
מחכה לתשובה.
|
אני כל-כך מאוהבת,
דלוקה עליו כל-כך חזק,
נתלית בעיניו,
בחיוכו...
|
חדרה לעמקי נשמתך,
הוציאה נשימתך האחרונה,
לקחה את אהובך,
והחליטה לקחתך איתה.
|
הוא היה אכזרי אליי, אכזרי לאחרים,
הגורל לא מהסס, הוא מותיר סימנים.
|
אני מקווה שהוא לא שכח אותי.
חבל, חבל שכשהוא היה בחיים, לא הלך לנו טוב ביחד.
באמת חבל.
|
תמיד שיקרתי בנוגע לאהבתי,
אמרתי שאותו שנאתי,
אך ביני לבין עצמי חקרתי ושאלתי,
אף-פעם לא הגעתי לתשובה
|
הכל היה.
עכשיו אינו.
בפיצוץ אחד נהרסו חיים של 30 אנשים.
|
אם יש משהו שיכול לפגוע באדם,
הרי זו ההשפלה
לאו דווקא במעשים,
|
4 נשים וכלב
אומרים מה שבלב
בננה וגיטרה שרים
אחח, זה כואב
|
יופי הוא לא הכל בחיים.
הוא יבגוד בך, ואתה תנבול.
|
הכל היה זיוף, אנשים ראו את הקליפה
כי את כל הזבל טיטאנו מתחת לשטיח שעל הריצפה.
|
אני נלחם בשבילך מתוקה
בשבילך אני כואב ואבוד.
משפיל עצמי רק בשבילך
מכאיב לעצמי רק למענך.
|
טרקתי את הדלת,
לא חזרתי יותר,
נשברתי למחרת
|
פרחים וקלישאות אני מושיט
קשורים זה בזו כמו מים וטיט
החיוך העולה, את ליבי מרטיט
|
אתה אוהב, לא אוהב אותי
אתה שקרן, כן, צבוע, אמיתי
אתה מתפתל, מזדחל כמו נחש
לליבי חדרת, התאהבתי ממש
|
יש הרבה דברים שגורמים לסבל.
יש הרבה דברים שגורמים לאושר.
אבל יש רק דבר אחד שגורם לי לחוש אהבה,
|
למה הם מדברים עליי?
חיי הם שלי
ומה שאני עושה זו החלטתי.
|
אז למרות שהתעצבנתי הבוקר,
למרות שלא האמנתי שאצליח,
למדתי המון
ולא נכשלתי.
|
מה היה קורה אילו?
האם הייתי נמצאת באותו המצב?
שוכבת כאן, אבודה,
או כבר עוברת אל העולם הבא?
|
כך אעצר ואחשוב על מי שדרסתי
כך אדע שעל עוונותיי גם אני נדרסתי
כך אדע שניצלתי, על לא עוון בכפי,
כי את היית שם כדי לעזור לי,
|
מרגישה בבית, אבל חנוקה,
לעובש יש חמימות מתוקה,
אבל הדשא קורא לי, מצייץ,
החדר הסגור את ראשי מפוצץ
|
נגסתי בתפוח
אמר - זה כואב
חלמתי, זה בטוח
אמר לי הלב:
|
חשבתי שצדקתי,
לא הכרתי את עצמי,
חרפה רובצת עליי,
ונענשתי בצדק.
|
כשפצצות יוטלו על ארצנו
אויבים, ימוצו דמנו
וענוותנו תגבר -
אז ננצח.
|
אני ניסיתי לעזור,
אך במקום זה אותך הצפתי,
כי אני אדם בלי טקט
ולא יודעת מתי לא זקוקים לי.
|
סתם חיוך,
זו ההגדרה הכי טובה בשבילי,
חיוך נבוך וחסר עומק ורגישות.
|
אסטרטגיה ומניפולציה
ילד בן שש יבין,
ושישה מיליון איש יגידו
טלנובלות זה אמין.
|
למה מבט כבר לא מספיק?
למה דמעות, לך גורמות להסמיק?
למה אתה לא יודע?
|
עכשיו אני מבינה
איך היא מרגישה
כשאני מאשימה אותה.
|
מנסה למחוק את חוויותנו,
את הזמנים שעברנו,
מנסה לשכוח כדי למחוק את הכאב,
את הכאב הרב שבפרידה.
|
אני קרה, מחושבת, מנותקת ממגע אחותי,
בוכה כי הפרפקציוניזם שבי
לא סובל את ההתקעויות החוזרות ונשנות של המחשב.
|
את כל החיים חיה בשקר
אז ברור שתהפכי אותו לאמת.
במנהרה אל האור את הולכת
מתחמקת מן הכאב.
|
קירות החדר התערבלו,
השקט הסורר הלך לבלי שוב,
נקודות שחורות ניקדו את מבטי
|
העולם עצמו הוא שאלה אחת גדולה.
מה נשתנה, מה יהיה, מה היה.
אין מה לעשות,
בשאלה אי אפשר על שאלה לענות.
|
כל מה שנחוץ לשכנוע,
זו טיפת אמינות.
להיות כנה, לומר אמת.
|
אפילו בשירה,
אפילו בכתיבה,
אין יצירה שלגמרי אני שלמה איתה.
|
הרהור שמוקדש לעוזי חיטמן זכרונו לברכה
|
למה הדברים שלה השפיעו עליי כ"כ? היא ביקרה את היצירה שלי -
"כמו סונטה" ואיכשהו הדברים התגלגלו לפילוסופיה שלה על
כתיבה... היא אמרה שכדאי לי להפוך את רוב השירים שלי לסיפורים.
לא היה לי את הלב להגיד לה שאני פשוט לא מסוגלת.
|
רחמים: "ובמה זה עוזר לך לדעת איפה אני גר?"
רסקולניקה: "אני רומנייה, זה בגנים."
רחמים: "רגע, מה אמרת?"
רסקולניקה: "שכבר תראה אותי."
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה זה פה, בית
זונות?!
-פינקי מביע דעה
עניינית על חופש
הביטוי |
|
