|
העליזות המתהוללת בגננו
שוברת קירות מנתצת ארמונות זכוכית,
כמו נקר המחורר ליבת אילן זרוק מעלה -
יש לו בית
|
הייתי לאחד עם הים;
גל מגליו המשביעים רעב
לתנועה המתמדת-
הלאה מכאן
|
אצבעותיך מנגנות על גבי
סימפוניה בלתי גמורה;
מותירות כמיהה ענוגה.
|
הייתי רוצה להפסיק לרעוד
מתחת לשמיכות.
|
אנחנו נעלמים,
מתכווצים
אל תוך המגלומניה שכבשה את ליבנו.
|
ויש שאדם נקרה לשחיה, מזדמנת וחד פעמית,
בלימבו נוירוטי.
נרקמים החיים שרצה לעצמו
|
את המשוררת של חיי
בונה מהבלי פיך את מילות שיריי
דימויים מתערטלים בין אצבעותייך
לוחשים קווי מתאר לגופי
|
במערומיי, הסתר אותי
אני פוחדת לראות
קווים עגולים
|
הידיים פזורות במרחב,
וכל רגל מתארכת כמו מחפשת גבול חדש,
והעיניים. העיניים שותקות בכי עלום
שחצי ירח נוגה מטפטף ממעל.
|
ביתי - מקלטי.
לפרקים אני קלסטרופובית
|
קר מדי לצאת אל המרפסת לספור כוכבים הלילה, ידיי קפואות גם ככה
ומשב רוח רק יצנן את חללי גופי עוד ועוד. כל שנותר הוא להתבונן
בתקרה שממעל ובתוך הלובן המשמים שלה, אני מדמיינת את הירח
משקיף
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פותקורן-10 ש"ח
מחירון בקיוסק
של קולנוע
למבוגרים בלבד |
|
