|
והיא, מדי פעם, מפעימה ליבו בדאגה חולנית, מיותרת, הייתה
מתרחקת צעדים מספר. יותר, יותר ויותר מדי... כמו לוליטה,
בהרפתקה רגעית. מן הכרזת-עצמאות שובבה, דחף מיני-מינימליסטי,
כליסטים מתעללים בקורבן כפות, חסר ישע.
|
סמל הוונטילטור האדום: זהירות קרינה גרעינית. על כל דלת.
|
- שלום יקירי, מה שלומך? קול רך כמשי, מטפטף לאוזני, מתוק
כדבש. צרוד, גרוני במקצת בגלל עישון או נסיונות נואשים להתגבר
על צעקות צברים מתוקים(?). ידידותי, מצלצול ראשון. משדר
חושניות מתמסרת, או התמסרות חושנית. הרהרתי , נדהם באהבה
היוקדת בין שפתי המטלפנת הא
|
הותיר צלקת,
עלומה,
נקם דורשת.
למה שוד הבנק?
בגלל הכסף!
דבר לא יסולח.
ולא נכתב,
דובר,
הוסרט,
לא זכות ציפור
לדעת.
|
אלייך שב,
על ארבע,
מאש-פתות,
|
ללב
מגן-ברקים,
ומחט המצפן
רועד במערב,
אל הדרום,
הדר-הרום
שלך.
|
זה מותחן,
פתח הפותחן,
רק המקרר
היה ער,
מטאטא
שותה תה
מטלית על החבל
פח הזבל
באבל.
|
מעולם
לא בערה בי תשוקתי
לתפוש מקום חתול רחוב או
גרד-גרב-גבר
|
אצבעות נוברות
לא חשות
בתשוקת הסדקים,
לוחשות הגחלת.
|
- ראשית: סיפור המשל.
- בקיצור, בקיצור.
- "העורב גנב חריץ גבינה, והתעופף אל ענף עץ לאכול...
- אני לא גנב! מחה העורב.
- סליחות-אלף: קנה, מצא, קיבל שי, בערב גבינות-ויין.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ואז כולם מתו,
אבל כולם מתו
עוד פעם ועוד
פעם ביסורים חוץ
מיוסי, והיה לו
משעמם.
מתוך הצגת יחיד
בפרינג' |
|
